באונטי לאנינים – "סושי" קוקוס ושוקולד משובח

הסושי המתוק בעולם - קוקוס ושוקולד

הסושי המתוק בעולם – קוקוס ושוקולד

את החטיף המופלא הזה למדתי להכין לפני שנים רבות בסדנה הרצינית הראשונה שלקחתי בקונדיטוריה מימיי. זו היתה סדנת פטיפורים בת 5 ימים בבית הספר לקולינריה "פיטר קמפ" (לימים שונה שמו ל- ICE – Institute of Culinary Education), בניו יורק.

ומה כל כך מופלא בו? ובכן, ראשית הוא וריאציה משובחת לחטיף הבאונטי שהיה אהוב עליי בילדותי. בימים שבארץ חוץ מטוויסט (איכס! אני יודעת, לא אומרים איכס על אוכל, אבל במקרה הזה אין ברירה), וטורטית, שמשך לכיוון המריר ולכן אהבתי אותו, לא היו בארץ חטיפי שוקולד ראויים. בחו"ל, לעומת זאת, היה את הבאונטי – שילוב מקסים של קוקוס מתוק ושוקולד חלב ברמה סבירה, שגרם לי להתאהב בו מיידית. כמובן שבכל נסיעה לחו"ל של קרוב משפחה מדרגה זו או אחרת הוזמן משלוח של באונטי. בימים ההם אפילו בדיוטי פרי לא ניתן היה להשיגו. מאוחר יותר גם הבאונטי "עשה עלייה" לארץ באריזתו הלבנה-כחולה המהודרת, עם מגשית הקרטון הפנימית עליה הונחו 2 החטיפים, זה לצד זה.
מבחינתי זה כבר היה בשלב מאוחר יותר, השלב בו נטשתי את שוקולד החלב לנצח, לטובת אחיו המריר והמשובח.
נחזור לסושי שלנו, הוא אלגנטי וחתיך, נייד, יש לו את אפקט הוואו, הוא מוגש במנות אישיות והכי חשוב – טעים, ללא חומרים משמרים, מייצבים וכו', והוא עשוי משוקולד מריר! לזה אני קוראת משובח.

לכן, כאשר ב"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הכריזו על חטיפי שוקולד כחומר הגלם החודשי, ידעתי מייד שזה הזמן לגלות לעולם על הבאונטי המשודרג הפרטי שלי.
ברוח התקופה ודרישות השוק, פיתחתי לו גירסה טבעונית , שעולה על אחותה החלבית מבחינת הטעם והמרקם.
הסושי הוא נטול גלוטן מטבעו, רק צריך להקפיד ולהשתמש בקוקוס נטול גלוטן. למקפידים, נא לשים לב, הקוקוס הוא מוצר עם סכנה גבוהה לזיהום משני. אני קונה קוקוס נטול גלוטן בפסח לכל השנה ומקפיאה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

"סופלה" מהאייטיז שלא אבד עליו הקלח*

סופלה גבינות ותירס צילום: יריב ויינברג

סופלה גבינות ותירס
צילום: יריב ויינברג

אני שמחה ונרגשת לארח בפוסט זה את יריב ויינברג, צלם מוכשר וידיד, שחבר אליי ליום הכנות וצילומים. כפי שכבר רואות עיניכם, התמונות נפלאות. ועל זה נאמר: טובים השניים מן האחת (במיוחד עם כישורי הצילום הנחותים שלה).

במסגרת האתגר החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", בו השתתפתי בעבר, ניתנה לנו משימה עם חומר גלם מעולה בעיתוי בלתי הגיוני לחלוטין – תירס. תירס? באמצע החורף? הרי קיץ=תירס, בארצנו הקטנטונת ובעולם כולו. כשגרתי בארה"ב, במרחק 45 דקות נסיעה מביתי, היתה חוות תירס שמכרה את התירסים המתוקים והנפלאים ביותר שטעמתי מעודי, אך ורק בעונה – בחציו השני של הקיץ. בכל הפרסומים הם התגאו בכך שהם קוטפים את התירס 3 פעמים במהלך היום. התירס מהנגלה הקודמת שלא נמכר עד להגעת הסחורה החדשה, נשלח אחר כבוד למאכל הבהמות שגודלו בחווה.

2 גורמים עיקריים משפיעים על מתיקותו של התירס:

  • זן התירס. בארה"ב נפוצים זנים רבים של תירס מתוק. בארץ הם נדירים. ישנו זן בשם תירס "גילי" המיועד ברובו לייצוא. הוא נמכר בעיקר בשוקי האיכרים והוא מתוק וטעים להפליא. גם לסנפרוסט יש גרגירי תירס קפואים בשקית מזן מתוק במיוחד "באיכות ייצוא".
  • הזמן העובר מרגע הקטיף ועד אכילת התירס. מהרגע שהתירס נקטף, הסוכרים שבו מתחילים להפוך לעמילנים לאט לאט. כך שככל שתאכלו את התירס סמוך למועד בו הוא נקטף מהשדה, כך הוא יהיה מתוק יותר. לכן, עדיף תמיד לרכוש תירס בצורתו המקורית, עטוף בעלים רעננים וטריים, דבר המלמד על כך שנקטף לא מזמן. עלי התירס החיצוניים נוטים להתייבש, לכן אם הם לחים סימן שהתירס טרי ומתוק.

תעשו לעצמכם טובה ואל תתקרבו למגשיות האלה בסופר שמתיימרות להכיל "תירס טרי", הארוזות בניילון נצמד. לא סתם מקלפים את התירס מעליו ושומרים אותו ארוז היטב, כך מאריכים את חיי המדף שלו אבל גם פוגמים קשות בטעמו. לכו על הדבר האמיתי!

נחזור לענייננו – אתגר התירס. אמנם לא בעיתו, אבל בכל זאת יש קמח תירס, פופקורן, קורנפלקס ותירס קפוא מאיכות טובה. כפי שתראו בלינק בסוף הפוסט, הקולגות שלי הכינו דברים מופלאים עם תירס ותוצריו. אז מה יכול ללכת טוב עם תירס? פתאום נזכרתי במאפה גבינות שהיה פופולרי מאד במשפחתנו המורחבת באייטיז. קראו לו "סופלה" גבינות (למרות שאין כל קשר בינו לבין הדבר האמיתי) והוא היה יוצא דופן בטעמו המעודן ובמרקמו החלק, במיוחד בהשוואה למאפים המגושמים שהיו נהוגים באותה תקופה והיו "מוקרמים" בטונות של גבינה צהובה מהזן הנחות ביותר. החלטתי לעדכן את המאפה ולהתאים אותו לרוח האתגר, אבל קודם צריך לאתר את המתכון. הגעתי אל קרובת המשפחה שהיתה אחראית על המתכון גם באייטיז. קיבלתי רשימת מצרכים ללא כל הוראות הכנה פרט להוראה מפורשת אחת – לאפות בתוך אמבט מים. טוב, זה מסביר את המרקם הנפלא של ה"סופלה". מבט קצר ברשימת המצרכים מסביר את הטעם הטוב, שימוש בגבינת קשקבל האהובה עליי במיוחד. ניתן כמובן להמיר בכל גבינה צהובה שאוהבים, אבל תעשו לכם ולי טובה – שתיהיה איכותית! החלטתי להפוך את הסופלה למאפים אישיים בבצק פריך המכיל קמח תירס. גרגירי קמח התירס מוסיפים מרקם ועניין לבצק, ששומר על פריכותו המקורית. שילבתי כמה מתכונים שראיתי ברשת והגעתי למתכון שמופיע בפוסט זה. את המילוי החלטתי להעשיר בגרגירי תירס שלמים ומתוקים. קשה לאפות מאפי בצק ממולאים באמבט מים, אז כדי בכל זאת לשמר חלק מהאפקט, הכנסתי תבנית עם מים רותחים בתחתית התנור בתחילת האפייה.
יאללה לעבודה…

להמשיך לקרוא