באונטי לאנינים – "סושי" קוקוס ושוקולד משובח

הסושי המתוק בעולם - קוקוס ושוקולד

הסושי המתוק בעולם – קוקוס ושוקולד

את החטיף המופלא הזה למדתי להכין לפני שנים רבות בסדנה הרצינית הראשונה שלקחתי בקונדיטוריה מימיי. זו היתה סדנת פטיפורים בת 5 ימים בבית הספר לקולינריה "פיטר קמפ" (לימים שונה שמו ל- ICE – Institute of Culinary Education), בניו יורק.

ומה כל כך מופלא בו? ובכן, ראשית הוא וריאציה משובחת לחטיף הבאונטי שהיה אהוב עליי בילדותי. בימים שבארץ חוץ מטוויסט (איכס! אני יודעת, לא אומרים איכס על אוכל, אבל במקרה הזה אין ברירה), וטורטית, שמשך לכיוון המריר ולכן אהבתי אותו, לא היו בארץ חטיפי שוקולד ראויים. בחו"ל, לעומת זאת, היה את הבאונטי – שילוב מקסים של קוקוס מתוק ושוקולד חלב ברמה סבירה, שגרם לי להתאהב בו מיידית. כמובן שבכל נסיעה לחו"ל של קרוב משפחה מדרגה זו או אחרת הוזמן משלוח של באונטי. בימים ההם אפילו בדיוטי פרי לא ניתן היה להשיגו. מאוחר יותר גם הבאונטי "עשה עלייה" לארץ באריזתו הלבנה-כחולה המהודרת, עם מגשית הקרטון הפנימית עליה הונחו 2 החטיפים, זה לצד זה.
מבחינתי זה כבר היה בשלב מאוחר יותר, השלב בו נטשתי את שוקולד החלב לנצח, לטובת אחיו המריר והמשובח.
נחזור לסושי שלנו, הוא אלגנטי וחתיך, נייד, יש לו את אפקט הוואו, הוא מוגש במנות אישיות והכי חשוב – טעים, ללא חומרים משמרים, מייצבים וכו', והוא עשוי משוקולד מריר! לזה אני קוראת משובח.

לכן, כאשר ב"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הכריזו על חטיפי שוקולד כחומר הגלם החודשי, ידעתי מייד שזה הזמן לגלות לעולם על הבאונטי המשודרג הפרטי שלי.
ברוח התקופה ודרישות השוק, פיתחתי לו גירסה טבעונית , שעולה על אחותה החלבית מבחינת הטעם והמרקם.
הסושי הוא נטול גלוטן מטבעו, רק צריך להקפיד ולהשתמש בקוקוס נטול גלוטן. למקפידים, נא לשים לב, הקוקוס הוא מוצר עם סכנה גבוהה לזיהום משני. אני קונה קוקוס נטול גלוטן בפסח לכל השנה ומקפיאה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

איזה מתוק – בריוש במילוי ריבת חלב ושקדים

בריוש ריבת חלב ושקדים

בריוש ריבת חלב ושקדים

חודש סוער עבר על כוחותינו בזירת החלב.

זה התחיל במכירה השנוייה במחלוקת של תנובה לסינים, והסתיים בימים אלו ממש בחג הכי חלבי שיש – שבועות.

אז לסיום חגיגי של אירועי החלב האחרונים, פוסט זה מוקדש כולו למאכל שהוא על טהרת החלב, אבל הכי רחוק שיכול להיות מ"מאכלי חלב" – לא בצבע, לא בטעם וכמובן שלא בקונוטציה הבריאותית (סידן, גבינות לבנות דלות שומן וכו').

את האתגר החודשי של "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה אתם כבר מכירים מפוסטים קודמים שלי. מקבלים את חומר הגלם בתחילת החודש וצריך להכין איתו משהו עד לסופו של אותו החודש. אני חייבת להודות שריבת החלב תפסה אותי בלתי מוכנה בעליל. זה חומר גלם שכמעט אינני משתמשת בו ואני היחידה במשפחה שמחבבת את טעמו. התחלתי לחפש אותו על המדפים, ולצערי כל המותגים שנתקלתי בהם (גם אלו המיוצרים בארגנטינה) הכילו חומרים משמרים כאלה ואחרים. מספר מותגים התגאו בכך שהם מיוצרים מחלב "אמיתי", מה שהוביל אותי למסקנה שכנראה מרביתן הגדול של ריבות החלב מיוצרות מאבקת חלב. הבנתי שאם אני רוצה לחוות את הדבר האמיתי, לא אוכל להתחמק מלימוד והכנה עצמית שלו – ריבת חלב ביתית.

בצר לי, פניתי אל חברתי תמי, בשלנית דגולה, קונדיטורית מוכשרת וקיבוצניקית ילידת הארץ…בת לשני עולים ציונים מארגנטינה. היא למדה מאמה להכין ריבת חלב אותנטית ואני למדתי ממנה.

הדבר היחיד שידעתי על הכנת ריבת חלב הוא שמשתמשים בגולות (כן, גולות משחק של ילדים, אלו מהזכוכית) בזמן הבישול, למניעת הדבקות של המסה לתחתית הסיר, ולערבוב עצמי של הריבה בזמן ההכנה הארוך.

החלטתי שהשימוש הראוי למלכת הריבות, הוא למלא בה את מלך בצקי השמרים – הבריוש. בצק שמרים עשיר בביצים ובחמאה. ומה יכול להתאים יותר משבבי שקדים קלויים לתוספת מרקם ושבירת המתיקות?

אם כך, נתחיל בעבודה. את ריבת החלב מכינים לפחות יום מראש, מכיוון שהכנתה עורכת בסה"כ כ – 6 שעות. אין מה להבהל, בזמן שהסיר על האש, והגולות עובדות בשבילכם, אתם יכולים להתפנות לכל עיסוק אחר. גם בצק הבריוש דורש הכנה מראש ומנוחה של "לילה" במקרר, זאת אחרי שהקמח להכנתו קורר במקרר או במקפיא מספר שעות לפני תחילת העבודה. הבצק הוא של רביבה אפל, יקירת הבלוג, והוא ראוי לכל שבח.

להמשיך לקרוא

יש לי ריבה הכי טובה – ריבת תות עץ בניחוח לימון

ריבת תות עץ

ריבת תות עץ

והפעם  באמת – הריבה הכי טובה והכי מיוחדת שיש – ריבת תות עץ.
לא ניתן לרכוש אותה בשום מרכול (אני בכל אופן לא מצאתי), ואין פה קיצורי דרך, החל מהקטיף, עובר במיון ובניקוי וכלה בבישול ובצנצון, הכל דורש דיוק ומסירות, אבל כל כפית של הריבה הזו, פשוט שווה את זה.

סבתא שלי, ממי, עליה השלום, היתה מכינה את הריבה הזו כמו שהכינו ריבות פעם – המטרה היתה לשמר את פירות הקיץ ולהכין פינוקים קטנים בזול. היא היתה שוקלת את הפרי במאזנים שלה (אלה עם משקולות הברזל החלודות), מוסיפה סוכר ביחס של 1:1, כלומר ק"ג סוכר על כל ק"ג פרי ומבשלת את הריבה עד לקבלת יציקה סמיכה שהיתה נשמרת שנים על גבי שנים.
אלו היו הריבות אז, ואנחנו, שלא הכרנו שום דבר אחר, חיכינו לעונת התותים ולריבה הספציפית הזו. אני במיוחד אהבתי את התפצפצות גרעיני הפרי הקטנים בפה, שהיוו מבחינתי את "הדובדבן שבקצפת".

מידי שנה, מעט אחרי פסח, אני מתחילה לחפש על המדרכות והכבישים את ה- סימן שתותי העץ הבשילו. לא נעים להגיד, אבל כשמתחילים לראות קקי סגול של ציפורים עם גרגירי תות עץ בתוכו, אז יודעים שזהו זה, הגיעה העת.
אני מעמיסה על הרכב סולם, קערה ומגבונים לחים והולכת לכסח את העץ הציבורי הכורע תחת עומס הפרי.

בבית אני מנקה את הפרי היטב, שוטפת, מסננת, בוררת ובוחרת רק את התותים הראויים, קוטמת את העוקץ ורק אז מתחילה הכנת הריבה.

הערה אחרונה לפני שמתחילים בהכנה – התות עצמו יפיפה ובעל טעם ייחודי, אם כי הוא תפל מעט בפני עצמו. אני אוהבת "לקשט" אותו בניחוח ובמעט חמיצות של לימון, ולכן אני מוסיפה לריבה קליפת לימון מגוררת, מיץ לימון וליקר לימונצ'לו תוצרת בית, אותו מכין באהבה רבה אבא שלי.

להמשיך לקרוא

בריאות ואושר לט"ו בשבט ובכלל

הלחמניות המוכנות

הלחמניות המוכנות

הפעם פוסט קצר וקולע. מצאתי את המתכון לבריאות ואושר – לחמניות/מאפינס טחינה מדהימות בטעמן. לא תאמינו כמה זה פשוט – חמש דקות הכנה, 20 דקות אפייה, קערה, כף ותבנית שקעים לשטיפה.

את המתכון קיבלתי כבדרך אגב מחברה שלא רצתה לקבל קרדיט. מכיוון שזה היה תוך כדי משהו אחר, ולא נשמע הגיוני, שכחתי מזה לחלוטין.
בסוף השבוע האחרון נתקלתי במקרה לגמרי בכתבה הזו בכלכליסט שמסבירה מדוע טחינה מתקשה כשמוסיפים לה מים. הכתבה נחמדה, אבל אם אין לכם כח לקרוא אותה, אתמצת לכם בכמה משפטים את מה שרלוונטי לגבינו:
בטחינה יש 50% שומן וכ- 50% "מוצקי שומשום" שהם בעצם קמח שומשום שמתנהג בצורה דומה מאד לקמח חיטה. מוסיפים לו ביצים ואבקת אפיה, השומן כבר בפנים והוא מתנהג כמו כל מאפה אחר.
טוב, עכשיו משהבנתי את הרציונל שעומד בבסיס התופעה, חזרתי אל החברה וקיבלתי שוב את המתכון, הפעם באופן דיגיטלי.

שדרגתי את המתכון כדי שיתאים לט"ו בשבט הקרב ובא אלינו בצעדי ענק, וכמו שאמרתי – המתכון הזה כולו בריאות ואושר.

להמשיך לקרוא

בין 7 ל- 10: משחק עשרת הדברים שלא ידעתם עלי ומרציפן מעולה מ – 7 מרכיבים

גליל מרציפן ביתי

גליל מרציפן ביתי

בימים אלו "רץ" משחק בין בלוגרים של אוכל. מהות המשחק – כל בלוגר שקיבל את המשימה, צריך לכתוב על עצמו 10 דברים שקוראיו לא ידעו עליו, ואז להטיל את המשימה על 3 בלוגרים אחרים. אלי "זרקו" את הכדור אילונה מ Ilona's sweets וצופית שוהם מ – בובעל'ה

10 דברים שלא ידעתם עלי:

  1. אני ממש, אבל ממש לא אוהבת לפרסם ברשת פרטים הנוגעים לחיי האישיים.
  2. כבר מגיל צעיר מאד נמשכתי אל עולם האפייה. אני זוכרת את עצמי בגן חובה מעיינת שעות על גבי שעות בספר קישוטי עוגות אנגלי שהיה לאימי. היו שם צילומים מרהיבים ואני זוכרת בבירור תמונות של 2 מתכונים שהרשימו אותי במיוחד – Isles flotant, איים צפים, ו – buche de noel, עוגה לכבוד כריסמס בצורת גזע עץ. היום ממרומי שנותיי אני יודעת שאלו קינוחים קלאסיים חוצי תרבויות וארצות. כנראה כבר בגיל 5 היה לי החוש לזהות את הדברים האיכותיים.
  3. המאכל האהוב עלי ביותר, ללא עוררין וללא מתחרים הוא שוקולד מריר משובח. מאז ומעולם העדפתי שוקולד מריר על פני כל מאכל אחר בכלל ועל פני כל שוקולד אחר בפרט. הבאים בתור אחרי השוקולד, ואהובים עליי באותה מידה הם קפה בכל צורה ומצב, אבל שיהיה חזק ומשובח, ומרציפן על כל נגזרותיו – החל ממרציפן גולמי דרך עוגיות אמרטי, ליקר אמרטו ועד רוזטה המכונה על ידי מרציפן נוזלי. בפוסט היום אפנק אתכם במתכון נפלא למרציפן ביתי מעולה, ללא שימוש בחלבון חי (כפי שנהוג במתכונים רבים).
  4. אני מעריצה של מרתה סטיוארט, האישה והמותג. מאד אוהבת את תוכניות הבישול שלה, מאגר המתכונים האדיר באתר שלה ואת שפע הרעיונות בנושאי בישול, אפייה, ארוח ועוד.
  5. אם כבר מדברים על מרתה סטיוארט, באחת התוכניות שלה, בה הסבירה על אפייה עיוורת עם "משקולות" שעועית, היא מאד התגאתה בכך שמהשקולות שלה משמשות אותה כבר 28 שנים. "וואו" חשבתי לעצמי, "גם אני רוצה כזה". מאז התחלתי למחזר את משקולות השעועית שלי, ושימו לב לעובדה המרתקת הבאה שבוודאות לא ידעתם עלי: יש לי משקולות שעועית שמשמשות אותי כבר 13! שנים.
  6. אני מחפשת די בדחיפות קורס או סדנה המיועדים למאותגרי צילום כמוני. חייבת לשפר את יכולות הצילום שלי, ומהר. אשמח לקבל המלצות בתגובות לפוסט. גם המלצות על סדנאות food styling יתקבלו בברכה.
  7. אני כמעט מכורה ל- pinterest. לכל מי שלא יודע, זוהי רשת חברתית שכל המידע בה עובר בעצם בתמונות. כל משתמש יוצר לוחות עליהם הוא נועץ תמונות שמצאו חן בעיניו לפי נושאים. מזמינה אתכם לעיין בלוחות שלי, שמרביתם (איך לא), עוסקים באוכל. http://www.pinterest.com/doritr/
  8. המטבחים האהובים עלי בסדר יורד: תאילנדי, תורכי, איטלקי וצרפתי.
  9. השנה אני מתכוונת ללמוד ולשפר יכולות בתחום האפייה ללא גלוטן.
  10. יש לי חולשה יוצאת דופן לספרי בישול. מאז שהכרזתי שזהו, אני לא קונה יותר ספרי בישול, גם כי אין לי מקום על המדף, וגם כי ניתן למצוא הכל באינטרנט, כבר הספקתי לקנות מספר לא מבוטל של ספרים. הספר האחרון שרכשתי הוא הספר החדש של ארז קומורובסקי (מה לעשות, הוא היה במבצע בסטימצקי ושבה את ליבי). ספר מעניין נוסף שרכשתי השנה הוא ספר של קינוחים אופייניים לאזורים שונים בצרפת, אשר נכתב על ידי כריסטוף מישלאק האגדי, לו הקדשתי פוסט מיוחד בבלוג זה. הספר כתוב בצרפתית, מה שלא הפריע לי כמובן, וכמו כל דבר שיוצא תחת ידיו של מישלאק הוא מעוצב ומדוייק להפליא. וכן, דאגתי לקבל הקדשה אישית ממישלאק לספר עוד בטרם נרכש…

ועכשיו, אחרי שהעשרתם את הידע שלכם, ונגמרו החפירות, אפשר להתחיל בעבודה.

להמשיך לקרוא

"סופלה" מהאייטיז שלא אבד עליו הקלח*

סופלה גבינות ותירס צילום: יריב ויינברג

סופלה גבינות ותירס
צילום: יריב ויינברג

אני שמחה ונרגשת לארח בפוסט זה את יריב ויינברג, צלם מוכשר וידיד, שחבר אליי ליום הכנות וצילומים. כפי שכבר רואות עיניכם, התמונות נפלאות. ועל זה נאמר: טובים השניים מן האחת (במיוחד עם כישורי הצילום הנחותים שלה).

במסגרת האתגר החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", בו השתתפתי בעבר, ניתנה לנו משימה עם חומר גלם מעולה בעיתוי בלתי הגיוני לחלוטין – תירס. תירס? באמצע החורף? הרי קיץ=תירס, בארצנו הקטנטונת ובעולם כולו. כשגרתי בארה"ב, במרחק 45 דקות נסיעה מביתי, היתה חוות תירס שמכרה את התירסים המתוקים והנפלאים ביותר שטעמתי מעודי, אך ורק בעונה – בחציו השני של הקיץ. בכל הפרסומים הם התגאו בכך שהם קוטפים את התירס 3 פעמים במהלך היום. התירס מהנגלה הקודמת שלא נמכר עד להגעת הסחורה החדשה, נשלח אחר כבוד למאכל הבהמות שגודלו בחווה.

2 גורמים עיקריים משפיעים על מתיקותו של התירס:

  • זן התירס. בארה"ב נפוצים זנים רבים של תירס מתוק. בארץ הם נדירים. ישנו זן בשם תירס "גילי" המיועד ברובו לייצוא. הוא נמכר בעיקר בשוקי האיכרים והוא מתוק וטעים להפליא. גם לסנפרוסט יש גרגירי תירס קפואים בשקית מזן מתוק במיוחד "באיכות ייצוא".
  • הזמן העובר מרגע הקטיף ועד אכילת התירס. מהרגע שהתירס נקטף, הסוכרים שבו מתחילים להפוך לעמילנים לאט לאט. כך שככל שתאכלו את התירס סמוך למועד בו הוא נקטף מהשדה, כך הוא יהיה מתוק יותר. לכן, עדיף תמיד לרכוש תירס בצורתו המקורית, עטוף בעלים רעננים וטריים, דבר המלמד על כך שנקטף לא מזמן. עלי התירס החיצוניים נוטים להתייבש, לכן אם הם לחים סימן שהתירס טרי ומתוק.

תעשו לעצמכם טובה ואל תתקרבו למגשיות האלה בסופר שמתיימרות להכיל "תירס טרי", הארוזות בניילון נצמד. לא סתם מקלפים את התירס מעליו ושומרים אותו ארוז היטב, כך מאריכים את חיי המדף שלו אבל גם פוגמים קשות בטעמו. לכו על הדבר האמיתי!

נחזור לענייננו – אתגר התירס. אמנם לא בעיתו, אבל בכל זאת יש קמח תירס, פופקורן, קורנפלקס ותירס קפוא מאיכות טובה. כפי שתראו בלינק בסוף הפוסט, הקולגות שלי הכינו דברים מופלאים עם תירס ותוצריו. אז מה יכול ללכת טוב עם תירס? פתאום נזכרתי במאפה גבינות שהיה פופולרי מאד במשפחתנו המורחבת באייטיז. קראו לו "סופלה" גבינות (למרות שאין כל קשר בינו לבין הדבר האמיתי) והוא היה יוצא דופן בטעמו המעודן ובמרקמו החלק, במיוחד בהשוואה למאפים המגושמים שהיו נהוגים באותה תקופה והיו "מוקרמים" בטונות של גבינה צהובה מהזן הנחות ביותר. החלטתי לעדכן את המאפה ולהתאים אותו לרוח האתגר, אבל קודם צריך לאתר את המתכון. הגעתי אל קרובת המשפחה שהיתה אחראית על המתכון גם באייטיז. קיבלתי רשימת מצרכים ללא כל הוראות הכנה פרט להוראה מפורשת אחת – לאפות בתוך אמבט מים. טוב, זה מסביר את המרקם הנפלא של ה"סופלה". מבט קצר ברשימת המצרכים מסביר את הטעם הטוב, שימוש בגבינת קשקבל האהובה עליי במיוחד. ניתן כמובן להמיר בכל גבינה צהובה שאוהבים, אבל תעשו לכם ולי טובה – שתיהיה איכותית! החלטתי להפוך את הסופלה למאפים אישיים בבצק פריך המכיל קמח תירס. גרגירי קמח התירס מוסיפים מרקם ועניין לבצק, ששומר על פריכותו המקורית. שילבתי כמה מתכונים שראיתי ברשת והגעתי למתכון שמופיע בפוסט זה. את המילוי החלטתי להעשיר בגרגירי תירס שלמים ומתוקים. קשה לאפות מאפי בצק ממולאים באמבט מים, אז כדי בכל זאת לשמר חלק מהאפקט, הכנסתי תבנית עם מים רותחים בתחתית התנור בתחילת האפייה.
יאללה לעבודה…

להמשיך לקרוא