היישר מפרובנס – נוגט Montelimar עם קליפות תפוזים ומי זהאר

 

נוגט מונטלימר בניחוח מי זהאר

נוגט מונטלימר בניחוח מי זהאר

על העיירה מונטלימר (Montelimar) אשר בפרובנס שמעתי לראשונה לפני כחודש. השתתפתי בסדנת קונפיסרי (אומנות הכנת הממתקים) אצל רונית צין קרסנטי, ממתקאית על ומחברת הספר "כישופי סוכר".
אחד הממתקים שלמדנו להכין במטבח הממתקים המהמם של רונית, היה נוגט בניחוח וניל, עשיר בשקדים קלויים כהלכה. עוד באותו הערב ידעתי שאני רוצה לנסות להכין כזה בבית. דבר אחד לא ידעתי, שתוך זמן קצר תיפול לידיי הזדמנות פז לעשות זאת, ועוד שאוכל לשנות את הממתק עם תבלון ותוספות ייחודיות.

כשהודיעו בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, פורטל הקונדיטורייה הישראלי, שחומר הגלם לחודש זה הוא תפוזים, מייד נדדה מחשבתי למחוזות אחרים. בראש ובראשונה חשבתי על קרפ סוזט, הקרפ שמבושל ברוטב קרמל עם פלחי תפוז מקולפים ולקראת הגשתו עולה בלהבות של גרנד מרינייה. אבל זה נראה לי מתבקש מידי לאתגר תפוזים, אולי אכין אותו ואכתוב עליו בהזדמנות אחרת….
עוגת תפוזים "של הסבתות", גם טריוויאלי מדי, וגם לא מרשים מי-יודע-מה, וכך עברו במוחי עוד ועוד רעיונות (סביר להניח שאת חלקם אפרסם מתישהו בעתיד).

באחד הימים, פתאום הבזיק במוחי הרעיון, לקחת את המתכון של הנוגט ולקשט אותו בניחוחות תפוזיים. מרגע זה הכל היה ברור כשמש, במקום וניל – מי זהאר (פעם קראו לזה מי פריחת הדרים, ואכן כשמם כן הם, מי בושם בניחוח חזק של פריחת הדרים, אחד הריחות האהובים עליי ביותר). אני השתמשתי בתמצית, כדי לא להרטיב את הממתק יתר על המידה. אם לכל הסיפור אוסיף עוד אלמנט תפוזי שאהוב עלי במיוחד, קליפות תפוזים מסוכרות, אהפוך את הממתק הפרובנסיאלי המפורסם לממתק תפוזי ומיוחד שאוכל לפרסם בגאווה בפרוייקט של מנטקה.

כמה מילים לחבריי הנמנעים מגלוטן:
הממתק עצמו אינו מכיל שום רכיב של גלוטן. לגבי אבקת האלבומין, צריך לוודא שנארזה בסביבה נקייה מגולטן, כמו שאר החומרים. השתמשתי בדף וופל על מנת "לארוז" את הממתק בצורה קלה ונוחה לחילוץ מהתבנית ולחיתוך. על מנת לקבל ממתק ללא גלוטן, יש להשמיט את דף הוופל, אבל במקומו להניח בתחתית התבנית משטח סיליקון (סילפט) או נייר אפייה משומן היטב, לשמן את דפנות התבנית ולפזר על הממתק החתוך מעט קורנפלור.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הטרנד הלוהט הבא – בראוניז מרציפן ללא גלוטן שימיס אתכם

בראוניז מרציפן

בראוניז מרציפן

זה התחיל בכתבה חמודה (שלצערי אינני מצליחה למצוא את הלינק שלה), מתוך מטבח הפיתוח של פייר ארמה. בשולי הכתבה, מגישה לו השפית כדור שוקולד מושלם והוא יוצק עליו רוטב שוקולד רותח שממיס את הכדור. אילו רציתי להשתמש בשפתו הפיוטית של אייל שני, הייתי כותבת שרוטב השוקולד הרותח גורם לכדור "לקרוס את תוך עצמו", אבל אני לא…
זה המשיך בסרטון של מישלאק (שגם אליו הגעתי באופן אקראי, וגם אותו אינני מוצאת עכשיו), של קינוח שוקולדי שנמס באחת כשיוצקים עליו שוקולד חם.
עכשיו התופעה כבר צרובה בזכרון, והחושים עירניים, עוד כמה סרטונים בפייסבוק (ששניים מהם כבר סימנתי לי, והלינק שלהם מצורף בסוף הפוסט), וזהו, אפשר כבר לומר שזה טרנד.

 תוסיפו לכל זה את העובדה שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הוא שקדים, ומייד ידעתי מה אכין הפעם – בראוניז מדהימים המבוססים על מרציפן, אכסה אותם בדיסקית שוקולד, עליה אצוק רוטב שוקולד לוהט, והנה לכם, בשיא הקלות מנה טרנדית ומרשימה.
על האהבה שלי לשקדים בכלל ולמרציפן, אמרטו ורוזטה בפרט אוכל לכתוב רבות, אבל לא כאן המקום להרחיב.
חשוב לי לציין שהששקדים הטעימים בארץ (לטעמי האישי כמובן), גדלים בקיבוץ מגל, והם מזן שנקרא "אום אל פאחם". רביבה אפל אמרה עליהם ששקדים כ"כ טעימים אפשר למצוא רק בפרובנס. הם נמכרים בחנות המפעל של מסיק מגל בקיבוץ.
להכנת הבראוניז ניתן להשתמש במרציפן קנוי, רצוי משובח, עם אחוז גבוה של שקדים, או להכין מרציפן ביתי מעולה על פי המתכון בפוסט הזה של ניחוח לישה.

לבראוניז האלה שמור מקום של כבוד בליבי ובמחברת המתכונים שלי. נתקלתי בהם לראשונה בתוכנית של השוקולטייר הנערץ ז'אק טורס. באותה תכנית הוא הכין לוח דמקה משוקולד מריר ושוקולד לבן, והבראוניז האלה שימשו כשחקנים השחורים על הלוח.
קשה להאמין עד כמה הם פשוטים להכנה, ועד כמה הם טעימים. אין בהם שוקולד בכלל, אלא אבקת קקאו בלבד, ויש להם טעם שוקולדי עמוק ונפלא, אין בהם קמח, והם עשויים מארבעה (כן, ארבעה!), רכיבים בלבד.
השלב הראשון במתכון מתאים אפילו למאותגרי האפייה הקשים ביותר!
המתכון הזה מלווה אותי כבר 14 שנה בערך, וסביר להניח שזו הסיבה שכבר לא ניתן למצוא אותו באתר של ערוץ האוכל האמריקאי. חבל, רציתי לתת לכם לינק למקור…

דיסקית השוקולד עולה שלב אחד במורכבות, אם כי גם היא פשוטה מאד להכנה. אני השתמשתי במשטח סיליקון עם דוגמה שהביאו לי מארה"ב, כדי להוסיף רושם, אבל אפשר גם להשתמש בשקף פשוט וחלק. על משטח הסיליקון הזה (שמשמש במקור לעבודות חימר), למדתי באתר של מרתה סטיורט, לינק למתכון שלה צירפתי בסוף הפוסט.

משטח סיליקון "קלוע" משמש במקור לעבודות קרמיקה

משטח סיליקון "קלוע"
משמש במקור לעבודות קרמיקה

זהו, נגמרו הדיבורים, אפשר לגשת לעבודה: להמשיך לקרוא

באונטי לאנינים – "סושי" קוקוס ושוקולד משובח

הסושי המתוק בעולם - קוקוס ושוקולד

הסושי המתוק בעולם – קוקוס ושוקולד

את החטיף המופלא הזה למדתי להכין לפני שנים רבות בסדנה הרצינית הראשונה שלקחתי בקונדיטוריה מימיי. זו היתה סדנת פטיפורים בת 5 ימים בבית הספר לקולינריה "פיטר קמפ" (לימים שונה שמו ל- ICE – Institute of Culinary Education), בניו יורק.

ומה כל כך מופלא בו? ובכן, ראשית הוא וריאציה משובחת לחטיף הבאונטי שהיה אהוב עליי בילדותי. בימים שבארץ חוץ מטוויסט (איכס! אני יודעת, לא אומרים איכס על אוכל, אבל במקרה הזה אין ברירה), וטורטית, שמשך לכיוון המריר ולכן אהבתי אותו, לא היו בארץ חטיפי שוקולד ראויים. בחו"ל, לעומת זאת, היה את הבאונטי – שילוב מקסים של קוקוס מתוק ושוקולד חלב ברמה סבירה, שגרם לי להתאהב בו מיידית. כמובן שבכל נסיעה לחו"ל של קרוב משפחה מדרגה זו או אחרת הוזמן משלוח של באונטי. בימים ההם אפילו בדיוטי פרי לא ניתן היה להשיגו. מאוחר יותר גם הבאונטי "עשה עלייה" לארץ באריזתו הלבנה-כחולה המהודרת, עם מגשית הקרטון הפנימית עליה הונחו 2 החטיפים, זה לצד זה.
מבחינתי זה כבר היה בשלב מאוחר יותר, השלב בו נטשתי את שוקולד החלב לנצח, לטובת אחיו המריר והמשובח.
נחזור לסושי שלנו, הוא אלגנטי וחתיך, נייד, יש לו את אפקט הוואו, הוא מוגש במנות אישיות והכי חשוב – טעים, ללא חומרים משמרים, מייצבים וכו', והוא עשוי משוקולד מריר! לזה אני קוראת משובח.

לכן, כאשר ב"כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הכריזו על חטיפי שוקולד כחומר הגלם החודשי, ידעתי מייד שזה הזמן לגלות לעולם על הבאונטי המשודרג הפרטי שלי.
ברוח התקופה ודרישות השוק, פיתחתי לו גירסה טבעונית , שעולה על אחותה החלבית מבחינת הטעם והמרקם.
הסושי הוא נטול גלוטן מטבעו, רק צריך להקפיד ולהשתמש בקוקוס נטול גלוטן. למקפידים, נא לשים לב, הקוקוס הוא מוצר עם סכנה גבוהה לזיהום משני. אני קונה קוקוס נטול גלוטן בפסח לכל השנה ומקפיאה. להמשיך לקרוא

בריאות ואושר לט"ו בשבט ובכלל

הלחמניות המוכנות

הלחמניות המוכנות

הפעם פוסט קצר וקולע. מצאתי את המתכון לבריאות ואושר – לחמניות/מאפינס טחינה מדהימות בטעמן. לא תאמינו כמה זה פשוט – חמש דקות הכנה, 20 דקות אפייה, קערה, כף ותבנית שקעים לשטיפה.

את המתכון קיבלתי כבדרך אגב מחברה שלא רצתה לקבל קרדיט. מכיוון שזה היה תוך כדי משהו אחר, ולא נשמע הגיוני, שכחתי מזה לחלוטין.
בסוף השבוע האחרון נתקלתי במקרה לגמרי בכתבה הזו בכלכליסט שמסבירה מדוע טחינה מתקשה כשמוסיפים לה מים. הכתבה נחמדה, אבל אם אין לכם כח לקרוא אותה, אתמצת לכם בכמה משפטים את מה שרלוונטי לגבינו:
בטחינה יש 50% שומן וכ- 50% "מוצקי שומשום" שהם בעצם קמח שומשום שמתנהג בצורה דומה מאד לקמח חיטה. מוסיפים לו ביצים ואבקת אפיה, השומן כבר בפנים והוא מתנהג כמו כל מאפה אחר.
טוב, עכשיו משהבנתי את הרציונל שעומד בבסיס התופעה, חזרתי אל החברה וקיבלתי שוב את המתכון, הפעם באופן דיגיטלי.

שדרגתי את המתכון כדי שיתאים לט"ו בשבט הקרב ובא אלינו בצעדי ענק, וכמו שאמרתי – המתכון הזה כולו בריאות ואושר.

להמשיך לקרוא