מקסימום הנאה במינימום מאמץ – עוגות קשיו אישיות בזיגוג קלמנטינה

אישית קשיו בזיגוג קלמנטינה

אישית קשיו בזיגוג קלמנטינה

קשיו וקלמנטינה – זיגוג משמיים, סליחה – זיווג משמיים.

כפי שכתבתי פה אינספור פעמים, אני חולה על כריסטוף מישאלק, וככל שהזמן עובר, אני מעריכה אותו יותר ויותר. עוקבת אחריו באינטרנט, ושומרת את כל המתכונים שלו. לאחרונה הוא פתח ערוץ ביוטיוב עם סרטונים של מתכונים פשוטים וקלים, לאופה החובב מינוס.

לאחרונה צפיתי בסרטון כזה, סתם כך, תוך כדי שיטוט עצל בפייסבוק. מייד הבנתי שנפל לידי קלף מנצח, בכל מקרה ובכל תנאי.
ולא סתם קלף מנצח, הוא הגיע גם בעיתוי המושלם מבחינתי. אחרי מספר נסיונות כושלים להכין חטיף אנרגיה אפוי, עבור הפרוייקט החודשי של מנטקה שעניינו, אגוזי קשיו.
המתכון המקורי הינו של עוגת אגוזי לוז עם לימון, ואני החלטתי לשלב את כוכב החודש של מנטקה עם כוכבת החודש של הגינה שלי – הקלמנטינה.
מדובר בעוגה, או יותר נכון מאפה, שמביא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר את כל התכונות המופלאות של הקשיו – הוא נימוח וקרמי, מתקתק ומתמסר. כל הטוב זה בשילוב הארומה והחמיצות של המנדרינה גורמים לכך שפשוט אי אפשר להפסיק לנשנש אותו.
במאפה הזה אין שום קמח במקור, והתוצאה הסופית מזכירה קצת, פלאן אפוי.
בקיצור במינימום מאמץ, באמת מינימום – אין צורך במיקסר, והחלק הכי מסובך בכל העוגה כולה הוא לטחון את אגוזי הקשיו ולסחוט קלמנטינה, מגיעים למקסימום הנאה.
אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

דונטס פסיפליים – טעימים כפליים

דונטס פסיפליים

דונטס פסיפליים

אנחנו בעיצומה של העונה הטרופית! אני לא מדברת רק על מזג האויר – 100 אחוזי לחות וחום בלתי נסבל, אלא בעיקר על הפירות.
איזה כיף, מקבץ כזה של פירות משובחים, רבים מהם טרופיים, אפשר למצוא רק בשיא הקיץ: מנגו, פאפיה, פסיפלורה וליים שמביאים לארצנו הקטנטונת ניחוחות מתיאלנד ואפריקה, לצד הפירות הקלאסיים שלנו: אבטיחים, מלונים, ענבים ושזיפים (על זניהם השונים), נקטרינות, סברס ותאנים, כולם בשיאם עכשיו והם גורמים לי אושר רב.

כולם היו בניי, אבל אותי הכי משמח הליים, מכמה סיבות. ראשית, הוא בא לנו בדיוק בזמן, כשהלימונים ישנים את שנת הקיץ שלהם. שנית הניחוח של הליים, אין שני לו, פשוט משגע. אפשר לשלב את הליים בכל כך הרבה מאכלים, מתוקים ומלוחים ואת כולם הוא ישדרג.

פסיפלורה - יופי מהמם

פסיפלורה – יופי מהמם

החודש הזה חוגגים במנטקה את חודש הפסיפלורה הלוא הוא פרי התשוקה, passion fruit בלעז.
אני זוכרת את המפגש הראשון שלי עם פסיפלורה כאילו היה היום. זה היה בחופש הגדול, עליתי לכיתה ד' ונסעתי לבלות זמן איכות אצל סבתא ממי שלי. ליתר דיוק, לא נסעתי אליה, הביתה, אלא לבית דודתי שנסעה לחול, וסבתא וסבא שלי נודבו לשמור על הבית ולהשגיח על הכלבים. את החנייה הקיף שיח פסיפלורה יחסית חדש, שהניב פירות לראשונה. סבתא שלי לא ידעה את נפשה מאושר – היא לא הפסיקה לזלול את הפירות ולהתלהב מטעמם המשובח. אני טעמתי אבל לא התלהבתי יתר על המידה (כמצופה ממפגש ראשון של ילד עם פסיפלורה).
לצערי, כמו סיפורי אהבה סוערים ומלאי תשוקה רבים, גם סיפור האהבה בין ממי לפסיפלורה נגמר במהירות ובאכזבה גדולה. במשך כל הלילה תקפו אותה כאבי בטן עזים שגרמה לה הזלילה הגדולה.
ברבות הימים למדתי לאהוב (ואפילו מאד) את הפסיפלורה על מרכיביה השונים – החל מצורתה המופלאה, דרך הטעם הנהדר וכלה אפילו בגרעיניה השחורים המתפצחים בפה.

החלטתי לשלב את צמד החמד הזה, את הפסיפלורה והליים (להלן הפסיפליים) בעוגה בחושה פשוטה וקלה להכנה, קלאסית ומנחמת.
על מנת להפוך אותה לקצת יותר חגיגית, אפיתי אותה בתבנית ה"דונטס" במולטי טוסטר שלי.
בגירסתה המקורית (מתכון של אינה גרטן, "הרוזנת היחפה") מכינים את העוגה מלימון, והליים כאמור מקפיץ אותה מעלה מעלה.
לצורך העבודה עם המולטיטוסטר שיניתי את הכמויות של חומרי ההתפחה (אבקת אפייה וסודה לשתייה) על מנת שהבלילה תתפח, תגיע לפלטה העליונה ותשחים גם מלמעלה. צירפתי לינק למתכון המקורי בסוף הפוסט.

העוגה כמובן גם בגירסה ללא גלוטן.

לפני שניגשים לעבודה, אני חייבת לציין את חשיבות מדידת, שקילת והכנת כל החומרים מראש. המקצוענים קוראים לזה "mise en place", ובתרגום מצרפתית- לשים במקום.
בעוגה הזו, זה עיקר העבודה, אחרי השלב הזה הכל "רץ" במהירות.
אז יאללה, אפשר להתחיל…

להמשיך לקרוא