מנת הבראנץ׳ המפנקת

פילה הרינג מפתיע – מנת הבראנץ׳ המפנקת והאולטימטיבית

פילה הרינג – איכותי, טעים ומהמם ביופיו

הפעם נפליג אל מחוזות מפנקים עם מנת הבראנץ׳ המפנקת והאולטימטיבית, אבל לא חייבים להגיש אותה רק בבראנץ׳, אפשר להתפנק עליה בכל שעה משעות היממה.

הרבה דברים טובים קורים לבלוג ולי בחודשים האחרונים, פוסטים מרהיבים שמושכים תשומת לב ברשת, המון סדנאות עם מיטב הקונדיטורים מרחבי העולם, דף פייסבוק וחשבון אינסטגרם פעילים, ולאחרונה גם קבוצת פייסבוק חדשה…
הרגשתי שזה עניין של זמן עד שהדי העבודה האינטנסיבית שלי יגיעו אל גופים מסחריים שיהיו מעוניינים לשתף פעולה עם ניחוח לישה.
ובכן, לאחרונה זה קרה. שמחתי מאד שנציגים של חברת פוד קולקשיין, יבואנית המותג CROWN FISH פנו אלי וביקשו שאקח חלק בקמפיין סדרת הדגים המלוחים שהושקה לאחרונה.

זה המקום לגילוי נאות – הסטנדרט הגבוה של ניחוח לישה והאמינות האישית שלי חשובים לי יותר מכל קמפיין שיווקי, ולכן, אפרסם בבלוג אך ורק מוצרים באיכות הגבוהה ביותר, כאלה שאני יכולה להמליץ עליהם בלב שלם ובפה מלא (תרתי משמע).

מייד עם קבלת הפנייה, ה״גלגלים״ התחילו לעבוד. חשבתי איך אפשר להפוך דג מלוח (עם כל הכבוד, וכמובן שיש כבוד – אני חולה על דגים מלוחים בכלל והרינג בפרט) ממשהו אפור ובנאלי למשהו צבעוני, שמח, ומפתיע שישאיר את הסועדים פעורי פה.

נזכרתי במכולת של מיימון ברחוב ז׳בוטינסקי ברמת גן, בה הייתה אימי מבצעת את מרבית קניות המזון הביתה, בשנות ילדותי המוקדמות. כשאמא ממש רצתה לפנק, היא היתה קונה ״דג מלוח״.
אדון מיימון היה מפשיל את השרוול של החלוק האפור שלו, עוטף את ידו בשקית ניילון, מכניס אותה לחבית העצומה שעמדה במרכז החנות (זו שתפסה כמעט את כל החלל של החנות הקטנטנה), שולף דג שלם, מנער מעט, מפלט (אז עוד לא הכרתי את המונח מפלט, רק ראיתי שהוא מסיר את העצמות והראש),
מניח על נייר פרגמנט שהיה מונח על המאזניים (אלו עם משקולות הברזל), עוטף ורושם את המחיר על השקית בטוש שחור.

זוכרת שתמיד חיכיתי בסקרנות לראות איזה סוג של דג ישלוף מיימון מהחבית – לעיתים זה היה הדג הורוד – מטיאס, אותו היתה אמא פורסת לפרוסות והיינו אוכלים או עם חלה או עם קרקרים, ולעיתים הרינג, שזה הדג הלבן, אותו היתה אמא כובשת במרינרד (זו לא טעות, ככה היא קראה לזה) – תמיסה של מים, מלח, פרוסות בצל לבן, פלפל אנגלי ועלי דפנה. היה לנו כלי של קורנינג בצבע חום עם מכסה זכוכית, שהגיע איכשהו מארה״ב והתאים בול למשימה של כבישת ההרינג. כעבור כמה ימים הכלי היה נפתח כלאחר כבוד וכולנו חגגנו על פרוסות של דג הרינג ובצל כבושים אותם היינו מניחים על פרוסת לחם ״שחור״ (אותו גם היינו קונים בחצאים אצל מיימון) מרוח בגבינה לבנה.

ובכן, זכרונות הילדות האלה, מילאו אותי בהשראה ובמוטיבציה לשוות לפילה ההרינג, שהגיע בשלמותו, מראה וטעם שיתאימו לוויב של ניחוח לישה.
מאז ימיו של אדון מיימון לא נתקלתי בפילה של דג מלוח במימדים שכאלה.
למרות שאני חובבת גדולה של מנות אישיות, התחשק לי הפעם להשאיר את הדג בשלמותו, שלא לומר במלוא הדרו ממש. פילה דג שלם אי אפשר להגיש על קרקר קטן, אז החלטתי לשדרג את הקרקר למאפה מעוצב של בצק עלים. היה לי חשוב להקפיץ את המנה הן מבחינת הטעם, והן מבחינת הצורה ולכן הוספתי שמנת חמוצה, חזרת, סלק בתחמיץ ובצל ירוק – כולם מתחברים לידי מנה מושלמת.

אין פה ממש מתכון, יותר הוראות הכנה והרכבה. הכל ממש פשוט. קחו בחשבון שיש תהליכים שלוקחים זמן כגון הפשרת הבצק וסינון השמנת, לכן כדאי להתחיל בהכנות יום מראש.
כמובן שלא חייבים להגיע לרמת קישוט והידור שכזו, אפשר לקשט ולעצב כיד הדמיון הטובה עליכם, או פשוט להגיש את כל המרכיבים ליד הדג, זה עדיין יהיה טעים. מאד טעים…

אפשר לעצב גם כך

בואו ניגש לעבודה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הבאבא סלק

קוגלהוף אישי

קוגלהוף אישי

בפעם הראשונה מאז הצטרפתי לאתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, התבאסתי מחומר הגלם החודשי – ירקות שורש. מה כבר אפשר לעשות עם ירקות שורש?
ואז נזכרתי בידידי הסלק. הצבע שלו הוא אחד הדברים המרתקים ביותר בבריאה, והוא גם בריא, אז החלטתי להתמקד בו.
במקביל, חשבתי על שתי עוגות שעדיין לא הכנתי ותמיד רציתי להתנסות בהכנתן: אחת היא הבאבא או רום הצרפתית (הלא היא הסברינה שלנו, שקודם נאפית, אח"כ מבושלת בסירופ מתוק, ולבסוף מתעטרת בקצפת  מתובלת).
השנייה – עוגת ה- red velvet, האמריקאית. זוהי עוגה שמקורה בעבדים של דרום ארצות הברית, ולה המון המון וורסיות. מה שכיף בעוגה הזו, שהיא בעצם עוגה בחושה בסיסית, הוא צבעה האדום העז שמושך את העין, במיוחד כאשר מכינים עוגה של שכבות שכבות עם קצפת לבנה ובוהקת ביניהן. הדבר היחיד שמנע ממני להכינה עד כה היתה הרתיעה שלי משימוש בצבעי מאכל מלאכותיים.
ובכן החלטתי לתפוס 3 ציפורים בסלק אחד ולהכין את הבאבא סלק.
אז מעז יצא מתוק, גם מתוק וגם עז צבע (כלומר מהבאסה, יצא סבבה בסוף).

למתכון של הבצק התבססתי על המתכון של קרין גורן לסברינה מהספר סודות מתוקים. את החלב החלפתי בסירופ סלק שנתן את הצבע ושימש גם כבסיס לסירופ שבו נטבלו העוגות לאחר האפייה.

להמשיך לקרוא