הורה מעשיר – הכי מגניב בעיר

נשנושי כוסות מקלונים צבעוניים

נשנושי כוסות מקלונים צבעוניים

מי מאיתנו לא נקרא לדגל לפעילות הורה מעשיר בבית הספר?
אצלנו זה נוהל קבוע, בכל שנה, ואין מה לדבר על פטור. טוב, אם כבר ״נודבתי״, ברור שהפעילות תיהיה קשורה בצורה כזו או אחרת באוכל. בכל שנה אני ״ממציאה את עצמי מחדש״ – משוטטת בפינטרסט, אצל מרתה סטיוארט ובעוד אתרים מעוררי השראה, מקבלת רעיונות ועושה להם לוקאליזציה והתאמה (שלא לומר הטעמה) לחך ולתלמיד הישראלי.
השנה החלטתי לשים דגש על הפן הבריאותי יותר, וכמובן ללא גלוטן, אבל בלי לוותר על הטעם ועל ההתרגשות. בחרתי בשתי מנות מרהיבות – האחת ״נשנושי כוסות״ (על משקל קינוחי כוסות) – הילדים זילפו חומוס לכוסות דקורטיביות. החומוס לווה בירקות צבעוניים חתוכים ובשיפודי ירקות, והשנייה – קינוח בננה טבול בשוקולד בווריאציות שונות.
היתה הצלחה היסטרית. על הדרך הילדים קיבלו הרצאה על חשיבות אכילת ירקות בצבעים שונים, התנסו בזילוף דקורטיבי, למדו על המרכיבים הבריאים בשוקולד מריר ואפילו למדו על ״הכריך של אלוויס״.

מקווה שתקבלו השראה ורעיונות לפעילות הבאה שלכם.

להמשיך לקרוא

קרמייפל – קרמל מייפל בנגיעת מלח

קרמייפל - קרמל מייפל

קרמייפל – קרמל מייפל

על חיבתי הרבה למתוקים בכלל ולממתקים בפרט אני כותבת בכל הזדמנות. אני אוהבת לאכול אותם, לקרוא וללמוד עליהם, וכמובן כמובן להכין אותם.
אני משוגעת על הקסם והאלכימיה המופלאים המתרחשים בסיר ככל שהטמפרטורה עולה,
והמתח התמידי הזה – יקרה או לא יקרה? יצליח או ייכשל?

החומר שנבחר החודש ב״כחומר ביד הבלוגר״ הוא מייפל. כמובן שהאסוציאציה הראשונה שעולה בראש היא עוגה בחושה עם מייפל או ופל בלגי.
אני רציתי לקחת את זה לכיוון קצת שונה, ופתאום היתה לי הברקה דווקא מכיוון השם – אקרא למתכון קרמייפל.

אחרי שהחלטתי שזה הכיוון, פניתי לעזרת הרשת. הגעתי למתכון שהופיע בכמה וכמה אתרים, באף אחד מהם לא מצויין המקור, ולכן ניתן לומר שמדובר פה ב״לחן עממי״….

אפשר לגשת לעבודה, רק חשוב לזכור, שכמו בכל מתכון ממתקים, דרוש מד חום אמין ונח לעבודה.

להמשיך לקרוא

מתנינה – גאלט התפוחים של נינה

גאלט התפוחים של נינה טרסובה. צילום: ג׳ני גפטר

גאלט התפוחים של נינה טרסובה. צילום: ג׳ני גפטר

פשוט (ו)נהדר!
זו ההגדרה הקולעת ביותר, לטעמי כמובן, לגאלט התפוחים של נינה טרסובה.
את המתכון קיבלתי כמתנה עבורכם ממאי אגאי, בעלת סוויט לאב, ומנינה טרסובה המהממת.
ראש השנה מתקרב בצעדי ענק, וזה העיתוי המושלם מבחינתי לפרסום המתכון.

מדובר בגירסה הקדומה של טארט התפוחים, כפי שהכינו אותו פעם, בצרפת, לפני שהיו רינגים מפונפנים, נפאז׳ים בוהקים ושאר פטנטים. יש בו בצק פריך מושלם שנעשה ביד, תערובת שקדים שסופגת את כל הנוזלים ותפוחים. את הבצק מרדדים, מניחים עליו את שכבות המלית ומקפלים את שוליו באופן ידני, כך שיווצרו שוליים לטארט, אבל עדיין אפשר יהיה לראות את מניפת התפוחים המרהיבה. בדיוק כמו שאמרתי פשוט (ו)נהדר.

את המתכון אני מפרסמת במסגרת פרוייקט מבשלים ביחד ארוחת ראש השנה.

כמובן שיש גם גירסה ללא גלוטן, טעימה טעימה.

אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

מרמלדת ליצ׳י – המתכון המדוייק של ז׳אק

מרמלדת ליצ׳י על פי המתכון של ז׳אק ג׳נה

מרמלדת ליצ׳י על פי המתכון של ז׳אק ג׳נה

חלפה לה חצי שנה מאז השתתפתי בסדנה של ז׳אק ג׳נה. חצי שנה חיכיתי בסבלנות רבה. למה אתם שואלים? לעונת הליצ׳י כמובן.
זכורה לי היטב הפעם הראשונה בה טעמתי ליצ׳י טרי. באחת המשמרות שלי כחיילת, הגיע מילואימניק מקיבוץ בצפון עם ארגז של פרי כמותו לא ראיתי מעולם. הליצ׳י היחד שהכרתי עד אז היה זה שיצא מקופסת שימורים.
נדלקתי על הצבע, נדלקתי על הצורה והמרקם של הקליפה, נדלקתי על שיטת הקילוף – להבקיע את הקליפה עזת הצבע, הקשה, היבשה והמחוספסת עם ציפורן, לחטוף שפריץ של עסיס ולהגיע את הניגודיות המוחלטת של הפרי – לבנבנות צחורה, רכה, רטובה וחלקלקה. תענוג צרוף.
עברו מאז הרבה שנים וכיום השווקים מוצפים בליצ׳י איכותי בעונתו.
זה בדיוק הזמן לפרסם (סוף סוף, אחרי אין סוף בקשות והפצרות מצד קוראי הבלוג והחברים) את המתכון המקורי של ז׳אק ג׳נה למרמלדת ליצ׳י שפשוט אין כמותה.
זו אחת המרמלדות הטעימות Ever!

אחרי שקילפתי למעלה משלושה ק״ג פרי, חילצתי את הגרעין, טחנתי וסיננתי, נשארה כמות יחסית מאכזבת של מחית (קצת יותר מקילוגרם אחד). זה הוביל אותי למסקנה שבמקרה של ליצ׳י ממש כדאי להשתמש במחית פרי מוכנה. זה חוסך המון עבודה, ומכיוון שהליצ׳י הטרי לא זול מלכתחילה והפחת הוא עצום, המחיר של המחית הקפואה יוצא בסופו של דבר סביר.

כפי שכתבתי בעבר במתכוני מרמלדת תות העץ והגויאבה, יש להצטייד במד חום מהימן, סיר בעל תחתית כבדה (השף משתמש בקלחת נחושת אימתנית, אני מסתפקת בסיר בשלב הזה), הרבה סבלנות ושרירי זרוע מאומנים, כי יש צורך בטריפה מתמדת לאורך זמן.

את ג׳נה, אגב, פגשתי בהתרגשות גדולה בפריז בביקורי האחרון בחודש יולי. המקום שלו מדהים! הוא אמר לי שהוא מתכוון להגיע בקרוב שוב לסדנה בארץ, אבל לא נתן לי תאריך מדוייק.
ממליצה לכם מאד לעקוב אחרי הפרסומים של דנון בעניין הזה ובכלל.

ובכן, אפשר לגשת לעבודה…

להמשיך לקרוא

הקישוט שמטריף ילדים – כדורי תחרת שוקולד ממולאים

כדורי תחרה משוקולד במילוי סוכריות עדשים

כדורי תחרה משוקולד במילוי סוכריות עדשים

״שוקולד״ לבן, זה חומר הגלם איתו נאלצתי להתמודד החודש באתגר של פרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״.
שוקולד לבן הוא בעצם בכלל לא שוקולד, כי הוא אינו מכיל מוצקי קקאו כמתחייב בהגדרה של שוקולד. לזכותו ייאמר שהוא מכיל חמאת קקאו, ועל כן בכל זאת הוא מתהדר בשם ״שוקולד״.

חייבת להודות שאני ממש לא אוהבת שוקולד לבן, למרות שבשוק ישנו שוקולד לבן איכותי מאד המכיל מעל 30% חמאת קקאו (אני מכירה את המותגים של IRCA המיובא על ידי ענבי ציון, קקאו בארי המיובא על ידי מר קייק, לובקה המיובא על ידי אלמנדוס, שוקולד וייס המיובא על ידי ריסטרטו וכמובן ולרונה המיובא על ידי יקב תשבי,  והם מעולים לחובבי הז׳אנר).
מה שאני כן מעריכה ואוהבת בשוקולד לבן זה את העובדה שהוא משמש מייצב מעולה, ואפשר לשדך אותו לטעם דומיננטי ולקבל מירקם מעולה (כמו שאני עושה בגנאש הקפה המוקצף שלי), ואת העובדה שהוא נמס בפה, או ליתר דיוק בטמפ׳ הגוף, תכונה שהוא מקבל מחמאת הקקאו.

לאור כל מה שכתבתי עד כה, החלטתי להשתמש בשוקולד הלבן כ״חומר בניין״ לבניית הקישוטים שלי, לדעתי זה הייעוד המתאים לו ביותר.
החלטתי להכין קישוטים מדליקים, כאלה שילדים משתגעים מהם בכל הזדמנות.
אני לא חובבת גדולה של צבעי מאכל, אבל במקרה הזה זה לגמרי מתבקש.
בקישוט המהמם הזה נתקלתי לראשונה בפינטרסט. התחקיתי אחר המקורות שלו והגעתי לערוץ יוטיוב מדהים בשם My Cupcake Addiction. מאותו הרגע גם אני מכורה – לערוץ עצמו.
לא תאמינו עד כמה פשוט להכין את כדורי התחרה האלו, ועד כמה התוצאה מרשימה.
אגב, למי שנמנע משימוש בצבעי מאכל, ניתן בהחלט להכין כדורים בצבעים טבעיים של שוקולד מריר, חלב ולבן. הם לא פחות מרשימים.
הערה אחרונה – בפרוייקט הספציפי הזה הייתי מוגבלת לפרווה, בגלל רגישות לחלב של אחד הילדים. לא הצלחתי למצוא שוקולד לבן שהוא גם פרווה וגם ללא גלוטן. לכן השתמשתי בשני סוגי חומרי גלם ויצרתי כמה גירסאות, בכדי לענות על הצרכים והמגבלות התזונתיות של כולם.
לבן פרווה של כרמית שעלול להכיל גלוטן ושוקולד צ׳יפס של אופנהיימר, שזה בעצם לא שוקולד, אבל הוא פרווה וללא גלוטן.
למרבית ההפתעה, העבודה עם הצימקאו היתה יותר קלה ומדוייקת.
מותגי השוקולד הלבן האלו אינם מכילים גלוטן למיטב ידיעתי – קקאו בארי, לובקה, IRCA ושוקולד וייס. ולרונה עלול להכיל. בכל מקרה ממליצה למי שחשוב לו הנקיון מגלוטן לבדוק בעצמו מול היבואנים את נכונות המידע.

אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

I Brest my Case – פריז ברסט קלאסי במילוי פטיסייר פרלינה

פריז ברסט במילוי קרם פטיסייר פרלינה

פריז ברסט במילוי קרם פטיסייר פרלינה

 

איך אני אוהבת צירופי מקרים – ואיזה צירוף מקרים מיוחד ונדיר נפל בחלקנו הפעם – ביום הנוטלה הבינלאומי, היום לכבודו מתפרסם אתגר אגוזי הלוז/נוטלה/נוגט/פרלינה של מנטקה, הוא גם היום בו נפתחת התערוכה (שלא לומר ה-תערוכה) השווה ביותר בכל העולם כולו לקונדיטוריה, הרי היא תערוכת Europain הנערכת פעם בשנתיים בפריז, ולה אקדיש ככל הנראה פוסט נפרד מתישהו בעתיד.

זכורה לי היטב הדרך בה עברתי משוקולד רוזמרי בילדותי המוקדמת, ועד לפריז ברסט שאת סודותיו אגלה לכם כאן.
תחילה כאמור, כילדה במדינת ישראל של שנות ה- 70 המוקדמות, שוקולד רוזמרי היה אחת מפסגות הקולינריה אליהן שאפתי (למרות שאני תמיד העדפתי ריבוע של ספלנדיד מריר, שכבר היה מצוי על המדפים, אבל רק התצורה של בונבוניירה ולכן היה שמור לאירועים מיוחדים בלבד). גם ברוזמרי לא הרבו לפנק אותי, אבל כשכבר זכיתי, יכולתי להתענג במשך דקות ארוכות על כל קובייה, מפתחת טכניקות "לשמור את המילוי לסוף".
בשנות השבעים המאוחרות, במהלך שהייה בחו"ל השתנו חיי ללא הכר – גיליתי את הנוטלה (לא להאמין, אבל אי אפשר היה להשיג נוטלה בארץ אז). מאותו הרגע, כל נסיעה של הוריי או קרובי משפחה לחו"ל, גררה אחריה בקשות ותחינות – שיביאו לי צנצנת נוטלה. זה כבר היה שדרוג רציני לעומת הרוזמרי – לא צריך שום טכניקה, פשוט לאכול בכפית, לאט לאט, ולהתענג על הטעם האגוזי הממכר.
קופצים שניים וחצי עשורים קדימה, לתחילת שנות האלפיים – אני בקורס קונדיטוריה לחובבים בניו-יורק, ושם אני מגלה את תמצית האושר – מחית נוגט/ג'נדוייה/פרלינה שהיא, היא המקור לטעם האלוהי הזה. מדובר במחית המבוססת על אגוזי לוז קלויים הנטחנים עם סוכר במטחנות רבות עוצמה.
בין היתר למדנו להכין מאפה שנקרא פריז ברסט, ובצרפתית פרי-ברס (כי לא מבטאים את האות האחרונה). המאפה הוא בעצם בצק רבוך של פחזניות המזולף בצורת טבעת, אותו ממלאים בקרם פטיסייר בטעם נוגט (או פרלינה, שמות שונים לטעם זהה).
המאפה הומצא בשנת 1891 לכבוד תחרות אופניים הנערכת עד עצם היום הזה בין העיר פריז, לעיר ברסט ובחזרה, והוא נחשב לאחד המאפים הפופולריים ביותר בצרפת. ככל מאפה צרפתי קלאסי, גם לו הומצאו אינספור גירסאות.

מאז שנכנסתי לעולם ה"ללא גלוטן" הבטחתי לעצמי שאנסה ואצליח להכין גירסה מדהימה של בצק רבוך ללא גלוטן. בכל פעם הפחד שיתק אותי ודחיתי את הנסיונות.
משנודע לי על אתגר הנוטלה/נוגט/אגוזי לוז, הבנתי שזהו, אין מנוס, חייבת להסתכל לפחד בעיניים ולכבוש את היעד הנחשק – בצק רבוך מושלם ללא גלוטן.

גם הפעם קמח תמי הכתום הוכיח את עצמו והפיק תוצאה מושלמת בהמרה 1:1 של 2 מתכוני הבצק.

המתכונים לבצק הרבוך ולשטרויזל הינם מתכונים של כריסטוף אדם. לדבריו זה המתכון בו הוא משתמש בחנויות האקלרים שלו – "האקלרים של הגאון". למי שטרם הכיר, כריסטוף אדם הפך את האקלייר, גם הוא מבצק רבוך, לכוכב עולה בצרפת, והעיף אותו לפסגות חדשות.
המתכון לקרם הפטיסייר הינו של רביבה אפל.
וה"הפתעה" של אגוזי הלוז הקלויים המעורבבים עם מחית נוגט – זה רעיון שלי, המבוסס על המון מתכוני פחזניות/אקלרים/פרי ברסים שראיתי, והבנתי שצריך להוסיף עוד מרקמים וטעמים!

מדובר במתכון המצריך דיוק ומעט נסיון בעבודה עם שקית זילוף, אבל אל חשש, מי שעוקב במדוייק אחרי ההוראות, מצליח.
אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

Douceur Ambree – "בננה-שוקולד" פסגת הקונדיטוריה הצרפתית, עפ"י מתכון של סבסטיאן סרוו

לפני כחודשיים, פירסמתי פה את הפוסט שתיאר את הסדנה של סבסטיאן סרוו, בה התארחתי בבית הספר הגבוה לקולינריה, בישולים.
באותו הפוסט, ציינתי את העוגה שהיתה המפתיעה והטעימה ביותר בעיניי, עוגת השוקולד בננה, וכבר אז ידעתי שאנסה לשחזר אותה בבית , גם בגירסה ללא גלוטן, ואפרסם כאן את המתכון.

מימין – המקור, העוגה של השף סרוו, ומשמאל הגירסה שלי, הצנועה.

לצורך המשימה (המורכבת, חייבת לציין), חברתי אל שחר שמשון, קונדיטור חובב מדהים, מהשורה הראשונה של הקונדיטורים החובבים בארץ.
שחר ואני, חברי פייסבוק שמעולם לא נפגשו, החלטנו לעשות פרוייקט משותף, ובכך להוציא את החברות מן הכח אל הפועל.
תכננו את הפרוייקט לפרטי פרטים, כך שנוכל להשלים את הכנת העוגה בפרק זמן סביר.
כל אחד הכין כמה דברים מראש,  הכנו כמה דברים ביחד, הרכבנו, הקפאנו, חיכינו, קשקשנו, ציפינו, חתכנו וצילמנו – והתוצאה לפניכם.

היה ממש ממש כיף לגלות שהתחביב המשותף שלנו, איפשר לנו (מזכירה לכם, שני אנשים שמעולם לא נפגשו), לעבוד בהרמוניה ולהגיע לתוצאה מופלאה שכזו.

להמשיך לקרוא