מ – CHOUX – געת על חלבה! פוסט חגיגי לרגל יום הבסטיליה

פחזניות במילוי פרלינה שומשום. אחראי על הכנת דגלי צרפת: רון המהמם והמוכשר (הבן שלי בן העשר)

פחזניות במילוי פרלינה שומשום. אחראי על הכנת דגלי צרפת: רון המהמם והמוכשר (הבן שלי בן העשר)

היום חוגג העם הצרפתי 227 שנות עצמאות, וממש מתחשק לי לחגוג איתו.
לרגל המאורע הכנתי קינוח צרפתי בניחוח ישראלי, על מנת לסמל את הקשר ההולך ומתחזק ביני לבין צרפת.
מדובר בבצק רבוך (בתצורת מגדל פחזניות הפעם), על פי המתכון הקבוע של כריסטוף אדם (כי לא מחליפים סוס מנצח), עטוף בשכבת קראמבל דקיקה ומתפצפצת וממולא במילויים על בסיס שומשום, אפשר להגיד שזה מילוי חלבה משודרג. מאד משודרג. מאד מאד משודרג.
למילוי השתמשתי בקרם שלמדתי לאחרונה מגיום מביו ההורססס, לו אני מתכוונת להקדיש פוסט נפרד ממש בקרוב. לצורך הכנת המילויים, השתמשתי במוצר יחסית חדש, הנקרא פרלינה שומשום, אליו התוודעתי בתערוכת Europain בחודש פברואר.
פרלינה השומשום מיוצר על ידי חברת שוקולד וייס הצרפתית, ומשווק בארץ על ידי חברת ריסטרטו. נתקלתי בפרלינה שוב בארוע מרהיב שערכה חברת ריסטרטו ללקוחות שלה במתחם התחנה לפני מספר חודשים, ומאז אני מחכה להזדמנות הנכונה להכין איתו משהו מגניב.
המוצר מדהים, פרלינה משובח כמו שרק הצרפתים יודעים לעשות, אבל עם ניחוח מאד מאד ישראלי המזכיר חלבה וטחינה (טוב, צרפתי או ישראלי, זה לא ממש משנה, מדובר בשומשום אחרי הכל)…

בנוסף, קיבלתי בשורה מאד משמחת מהנציג הצרפתי של שוקולד וייס – לאחרונה המפעל קיבל הסמכה, וכל המוצרים שלהם באופן רישמי ללא גלוטן, כולל פרלינה השומשום! איזה אושר!

ואם כבר אנחנו חוגגים פה את יום הבסטיליה, בדיוק יומיים אחרי שחזרתי מביקור משפחתי קצרצר בפריז, אני מוכרחה לכתוב פה על האיש שלנו בפריז (ולא, זה לא יואב טוקר) שפגשתי במהלך הביקור.
מדובר במגה סלב ברמה עולמית, איש שמצליח לשלב שתי אהבות שלו (קונדיטוריה ונעליים) לחשבון אינסטגרם לוהט אחד, שחורך מזה זמן את מסכיהם של משתמשי הרשתות החברתיות.
למי שטרם זיהה, זהו טל שפיגל, בעל חשבון האינסטגרם Deserted in Paris.
אני עוקבת אחרי טל והתמונות המהממות שלו כבר למעלה משנה, ומדי פעם אנחנו ״משוחחים״. להפתעתי הרבה הוא נעתר לבקשתי לפגוש אותו (בין כל הראיונות והכתבות שעושים עליו בכלי תקשורת בעולם כולו). מהשניה הראשונה השיחה בינינו קלחה, כאילו אנחנו מכרים ותיקים, הכל תוך סיור ברובע המארה וביקור בכמה מקומות שווים ביותר.
טל הרשה לי לחשוף כמה פרטים ״מאחורי הקלעים״ של "Deserted in Paris".
כמו כל הדברים הטובים, גם הקונספט של צילומי הקינוח על רקע הנעליים התחיל די במקרה, ולאור התגובות הנלהבות טל החליט לאמץ אותו, ולהפוך אותו ל״קטע״ של דזרטד. טל הסתובב בפריז ועשה תחקיר מקיף על קינוחים, במסגרת התחקיר הוא גם נהג לצלם אותם ולהעלות את התמונות לחשבון האינסטגרם שלו.
בתחילה הוא היה מסתובב עם תיק ובו כמה זוגות נעליים, ומצלם באופן ספונטני, לפי מה שנקרה בדרכו. היום, כשברשותו כמעט 100 זוגות נעליים, וכשרמת ההתאמה בין הנעליים לקינוחים היא מקסימלית, הכל נעשה בצורה הרבה יותר מאורגנת ומתוכננת.
לשמחתי, במהלך השיטוט שלנו, נתקלנו בקינוח שטל ראה לראשונה (הוא ידע על קיומו, אבל טרם ראה אותו פיזית בויטרינה), זכיתי לראות רגע נדיר, מכיוון שלדעתי טל מכיר בעל פה ועל בוריים את כל הקינוחים השווים בפריז. מחכה כבר לראות את התמונה, ומתאפקת לא לגלות לכם באיזה קינוח מדובר.
מרוב התרגשות ודיבורים, שכחנו להצטלם (הצלם הולך יחף…), אבל אני יכולה לדווח שטל הגיע לפגישה עם זוג סנדלים כחול מהמם שהכרתי כבר מאחת התמונות.

אחת התמונות המרהיבות של אחד הקינוחים המטורפים ביותר, היא של האקלייר המיוחד שהוכן על ידי ל׳אטלייה דה אקלייר לכבוד משחק הגמר של משחקי היורו שהתקיימו בפריז.
מעבר לכך ששילבו בו שני דגלים שונים, הדבר המדהים הוא שידעו מי הקבוצות שישחקו בגמר רק ביום חמישי מאוחר בלילה, כשהגמר התקיים ביום ראשון – כך שהאקלייר נמכר במשך 3 ימים בלבד, והתכנון הלוגיסטי של כל הדבר הזה נראה מסובך למדי.

צילום (כמובן): טל שפיגל

 

זהו, אפשר לגשת לעבודה…

להמשיך לקרוא

קרוקומבוש וניל וקפה – אולטרה טעים, אולטרה יפה

הקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן

הקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן

טוב, אז פסח חלף עבר לו ואפילו הררי הסוכר והמופלטות של המימונה כבר מאחורינו.
לא שאצלנו זה כ״כ משנה, אצלנו ״פסח״ כל השנה, לפחות מבחינת המאפים. ולכן, כשמגיע ״פסח״ האמיתי זה הזמן להפגיז בקינוחים שווים ולהראות לכולם מה למדתי במשך השנה, ואיך מצאתי גירסה ״כשרה לצליאק״ לכל הדברים המדהימים אליהם נחשפתי.

החודש בחרו במנטקה בקרמל כחומר הגלם לאתגר.
היו לי תכניות לפרסם קינוח קרמלי מהמם ומפואר, אך בגלל ענייני זכויות יוצרים נאלצתי לוותר.
ויתרתי על הקינוח, אבל לא ויתרתי ה״מהמם ומפואר״, אלא החלטתי לאתגר את עצמי עוד יותר ולכוון יותר גבוה, הרבה יותר גבוה.
החלטתי לכבוש עוד פסגה בפנתאון הקינוחים הקלאסיים המאתגרים במיוחד, תכננתי ותזמנתי באופן כזה שאוכל להגיש את הקינוח המרשים לשולחן הסדר, ולתפוס שתי ציפורים באבן אחת…
הכנתי קרוקומבוש וניל וקפה – גם טעים וגם יפה.

לדעתי מדובר בקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן, אבל אם מישהו חולק עליי, אשמח לשמוע ולתקן.

אל הקרוקומבוש התוודאתי לראשונה בעונה הראשונה של מאסטר שף. רביבה אפל, המלכה האם של הקונדיטוריה הצרפתית בארצנו, אתגרה את המתמודדים ביצירה קולינארית שהשאירה אותי פעורת פה ושמוטת לסת.
מדובר במגדל פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר, טבולות בקרמל ומעוטרות, המודבקות זו לזו בקרמל, תוך שימוש בחרוט נירוסטה שהפרידה ממנו בסוף התהליך נראית כמעט בלתי אפשרית. ואם זה לא מספיק מהמם ומפואר, ההר עצמו מקושט בעיטורי סוכר מקורמל.

בסך הכל לא מדובר בשום מתכון חדש, כל המתכונים ששימשו אותי להכנת הקרוקומבוש (למעט הקרמל, ״מלך״ האתגר), כבר פורסמו פה בעבר בשילובים כאלה ואחרים.
החידוש בפוסט הזה הוא לא במתכונים, אלא בצירוף שלהם ובדרך ההרכבה. מדובר במתכון המורכב משלבים רבים והכנתו דורשת תכנון מוקדם וחשיבה על כל הפרטים, כולל הקטנים ביותר.
על הפחד מהכנת בצק רבוך ללא גלוטן, כבר התגברתי כשהכנתי את הפוסט של הפארי-ברס. להכנת הפחזניות נשתמש במתכונים הללו של כריסטוף אדם שמוכיחים את עצמם בכל פעם מחדש. אגב, הם נוסו גם בגירסה הגלוטנית עם קמח חיטה רגיל, והם מעולים.
בקרם הפטיסייר כבר השתמשתי בפוסט של פבלובת ביצת ההפתעה ובגנאש הקפה המוקצף בפוסט ״סערה בקערית קפה״, שהיה אגב, הפוסט הראשון שפירסמתי במסגרת הפרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״.

בדקתי וחקרתי המון מתכונים ברשת כדי למצוא מתכון טוב לקרמל, כזה שלא יתקשה לי בשנייה, אלא שאפשר יהיה לחמם אותו מפעם לפעם ולהשאיר אותו נוזלי לאורך כל התהליך. להזכירכם, העבודה עם הקרמל היא כפולה, ועל כן נמשכת על פני זמן לא קצר – קודם טובלים את הפחזניות עצמן בקרמל, על מנת לקבל שכבה דקיקה ומתפצפת בפה של קרמל, וגם על מנת לקשט אותן, ובשלב השני טובלים את צידי הפחזניות בקרמל על מנת להדביק אותן זו לזו וליצור את המגדל. בסופו של דבר הכנתי קרמל שמורכב גם מגלוקוז וממים, שהוכיח את עצמו ועמד במשימה בכבוד.

בגלל מורכבות התהליך, אפרט קודם את כל תהליכי ההכנה, מבלי להכנס למתכונים עצמם, ובהמשך אפרט כל מתכון בנפרד.

ולפני שמתחילים בעבודה, ממליצה מאד לקרוא את פיסקת ״אחרית דבר״ שמגלה מה עלה בגורלו של הקרוקומבוש בסופו של דבר…

להמשיך לקרוא

פורים כבר כאן – אזני המן במילוי ריבה ומרציפן

אוזן המן במילוי ריבה ומרציפן

אוזן המן במילוי ריבה ומרציפן

פורים מתקרב בצעדי ענק, ואיך אפשר פורים בלי אזני המן?

לפני 4 שנים, נפלה בחלקי זכות גדולה להשתתף בהכנת אזני המן לקראת פורים ב"רביבה וסיליה". הכינו שם המון אזני המן, במבחר מליות מדהימות, אבל אני הכי נדלקתי על אזני ההמן במילוי מרציפן מתוצרת עצמית.
ההכנה היתה ממש פשוטה – שקלנו מרציפן (למען האחידות בגודל ובצורה), גלגלנו כדורים, קרצנו עיגולים בבצק הפריך המרודד, וקיפלנו לאוזן המן. חדוות היצירה וריחו המשכר של המרציפן צרובים בזכרוני עד עצם היום הזה.

היה לי ברור שהשנה, לקראת פורים, אפרסם מתכון עם הפטנט השווה הזה של המרציפן, פה בבלוג, כולל גירסה ללא גלוטן. לצורך העניין פניתי, כהרגלי לאחרונה, לעזרתם של הבלוגרים הצרפתים, ומצאתי מתכון שונה ומעולה לבצק פריך על פי מתכון של כריסטוף אדם. המתכון, אגב מופיע בכמה אתרים (הכלל שלי לגבי מתכונים מהרשת – אם אני מוצאת את אותו המתכון במספר מקומות שונים, אני לא מצרפת לינק אלא מזכירה את שם בעל המתכון).
הבצק, למרות מקורו הצרפתי, הבין היטב את תפקידו במסורת היהודית (כלומר להזכיר את המן הרשע תוך העמסת סוכר ופחמימות בקרב עם הסגולה), והתנהג למופת בזמן הקיפול והאפייה.
במקביל וללא שום קשר, חומר הגלם עליו הכריזו באתגר החודשי של "כחומר ביד הבלוגר" היה ריבה.
לקח לי קצת זמן לחבר בין השניים, אבל בסופו של דבר זה קרה, כי הרי דבר ידוע הוא שריבה ומרציפן הם זיווג משמיים, ועטופים בבצק צרפתי, הם טעימים שבעתיים.

ואם כל זה לא מספיק, יש הפתעה נוספת, משמחת במיוחד (לצערי היא אינה מתאימה לנמנעים מגלוטן, אבל בהחלט לכל השאר). בחלק מאזני ההמן, השתמשתי על תקן ריבה במוצר חדש אותו הכרתי בסדנה של ערן שוורצבד עבור ענבי ציון.
המוצר נקרא "בסיס דובדבן שחור", זו ריבה מאד מאד מרוכזת המשלבת את החמיצות של הדובדבנים עם טעם מודגש של דובדבני אמרנה. זו תוספת מבורכת למרציפן בכל אספקט אפשרי. הנסיינים לא יכלו להפסיק לנשנש (שלא לומר "ליישר" את הקופסא).

 לאלו מביניכם שלא משיגים את "בסיס הדובדבן השחור", או לא מורשים לצרוך אותו, או שמוכנים להסתפק בטעם יותר קונבנציונאלי, ניתן להשתמש בריבת דובדבנים רגילה, או כל ריבה אחרת שאתם אוהבים.
אני השתמשתי בריבת משמש בחלק השני של אזני ההמן, כי גם משמש קשור בצורה מסויימת למרציפן, מעבר לשילוב הטעמים המוצלח. למי שלא יודע, את טעם השקד המר (שזה בעצם הטעם ה"מרציפני" האופייני), מפיקים במקרים רבים מפנים הגרעין של המשמש.
ולא, בבקשה אל תקחו אותי לדימויים שקשורים לשם המאפה ולצבע ריבת המשמש, אני לא הולכת לשם בשום פנים ואופן.

הכמות במתכון מספיקה לכ- 25-30 אזני המן בגודל בינוני.

להמשיך לקרוא

הגידו כן ל- Europain, חלק ב'

לפני קצת יותר משבוע פירסמתי את חלק א' של חוויותיי מEuropain.
קבלו בהמשך ישיר את חלק ב' ואחרון (רק מפאת קוצר היריעה).

תחרויות

כפי שציינתי, במהלך התערוכה התקיימו בו זמנית 3 תחרויות – תחרות אמנות הסוכר, אליפות העולם באפיית לחם ותחרות של בתי הספר לקונדיטוריה. התחרויות נערכות בשלושה מתחמים שונים הבנויים כל אחד משורה של מטבחים, שולחן ארוך לשיפוט וטריבונות לצפייה של הקהל הרחב. מאד מרשים ומאד מסודר. התחרויות מצולמות ומונחות (מלשון הנחייה)  בזמן השיפוט, והסרטים מוקרנים מעל מסכי ענק. בכל יום משתתפות משלחות ממדינות אחרות בתחרות.
הנה כמה דוגמאות לתוצרי התחרויות:

אליפות העולם בלחם

 

פיסול בסוכר

השופטים

שולחן השיפוט הבלתי נגמר

שולחן השיפוט הבלתי נגמר

להמשיך לקרוא

מלך הביצה – ביצת הפתעה "פבלובה" עם קרם פטיסייר וניל, ללא גלוטן

ביצת הפתעה פאבלובה במילוי קרם פטיסייר

ביצת הפתעה פאבלובה במילוי קרם פטיסייר

הוא מלך מלכי המלכים של האופים והקונדיטורים, הוא אבן היסוד במטבח הקינוחים הצרפתי, שום אקלייר, פחזנית או Mille Feuille איננו שלם בלעדיו – קבלו את קרם הפטיסייר הקלאסי. ואם כבר קלאסי, אז בתצורת הוניל שלו.

החודש הוא חודש הוניל ב"כחומר ביד הבלוגר", ובשבילי זו הזדמנות מצויינת לחזור ולהדגיש את ההבדל בין הדבר האמיתי לבין כל מה ש"בטעם".
"בטעם" זה פטנט שהומצא על מנת לתעתע את צרכנים. על פי חוק סימון המזון מותר לקרוא למוצר מזון בשם רכיב מסויים רק אם אותו רכיב אכן נמצא בו. כך שאם תמצית וניל מכילה וניל אמיתי, כמו התמצית של מקורמיק, היא תקרא "תמצית וניל". אם היא מכילה חומרי ריח סינטטיים שרק מזכירים את הארומה של הוניל אסור לקרוא לה תמצית וניל, וכאן נכנסו לתמונה אומני השיווק והחליטו לקרוא לה תמצית בטעם וניל, בהנחה שהלקוח הסביר לא ישים לב להבדל.
מרבית מוצרי ה"בטעם" ובראשם תמצית בטעם וניל ואינסטנט פודינג בטעם וניל ספוגים בריח כבד ומלאכותי של "וניל" ואינני יכולה לסבול אותם. כבר כתבתי פה בעבר שפודינג וניל הוא בבחינת אבקת המרק של המתוקים, הוא צובע כל מאכל אליו הוא משודך באותו הטעם בדיוק, "צבע" לא חביב כלל וכלל.

הוניל האמיתי לעומתו, הוא קלאסי, בעל ארומה עוצמתית ואצילית, והוא צובע את סביבתו (או יותר מדוייק לומר מנקד את סביבתו) בגרגירים שחורים עדינים ויפיפיים. הוניל מגיע במספר אופנים:

  • מקל וניל
  • תמצית וניל אמיתית ואיכותית
  • משחת וניל אותה ניתן לרכוש בחנויות המתמחות, המשחה מאד פופולרית בקרב האופים הישראלים
  • אבקת וניל, נמצאת בשימוש בקונדיטוריות מובחרות ביותר, אחד הסודות השמורים של הקונדיטורים שרוכשים אותה בחנויות המתמחות של פריז

זו הזדמנות מעולה להעלות כאן מתכון קלאסי ומשובח לקרם פטיסייר אמיתי, כפי שלמדתי להכין מהשף המהולל כריסטוף אדם, אותו הזכרתי כבר כמה פעמים בפוסטים שלי, ועליו כתבתי בהרחבה כאן.
זו גם ההזדמנות לדקדק קצת יותר בענייני קרם פטיסייר. הוא מגיע בשתי צורות עיקריות – הצורה הגולמית המשמשת למילוי מאפים (כגון עוגות שמרים ודניש טרם אפייתם), ובצורה מעודנת יותר, כשמקופלת בתוכו קצפת משמנת מתוקה. הקרם הזה נקרא קרם דיפלומט והוא משמש בעיקר למילוי מאפים ובצקים שכבר נאפו (כגון פחזניות, טארטים של פירות ו"קרמשניט" – Mille Feuille).
ממליצה מאד למי שאינו מכיר את הקרם המקורי, לנסות להכין אותו לפחות פעם אחת, ולהנות מהדבר האמיתי. אמנם ההכנה מצריכה מעקב מדוייק אחרי ההוראות וסבלנות, אבל התוצאה בהחלט שווה את זה.
למי שמתעצל להכין לבד, אני בהחלט ממליצה לקנות מאפה עם קרם פטיסייר וניל אמיתי באחת הקונדיטוריות השוות, כאלה שלא מרשות לעצמן לעגל פינות ולהשתמש בתחליפים זולים. אם אני הייתי צריכה לרכוש עכשיו מאפה עם קרם פטיסייר אמיתי ומשובח, הייתי עושה זאת או ברביבה וסיליה, או בקפה קדוש בירושליים או בקארם על גבול תל-אביב גבעתיים.
בנוסף, החלטתי לתפוס שתי (ביצי) ציפורים במכה אחת, ולהכין מהחלבונים (שנשארים תמיד מיותמים לאחר הכנת קרם הפטיסייר), מרנג שוויצרי.
את המרנג אפיתי בצורת חצאי כדורים, אותם מילאתי בקרם הפטיסייר ובהפתעות, והפכתי אותם לביצת הפתעה אלגנטית, טעימה, וכמובן ללא גלוטן במקור…
את ההשראה לביצת ההפתעה קיבלתי ממתכון של פייר הרמה (אחד מחמשת הקונדיטורים המובילים בעולם כיום, למי שלא יודע) מתוך ספרו The Best of Pierre Herme. במתכון המקורי מכין פייר הרמה ביצי מרנג ממולאות במחית רוברב ותות שדה, קרם מוסלין של פסיפלורה ועוגיות שקדים פריכות, הכל מתובל בניחוחות לימון וציפורן…

להמשיך לקרוא

החול זהב – סבלה ברטון עם קרם תותים עם או בלי גלוטן

סבלה ברטון עם גנאש מוקצף של תותים ושוקולד לבן, ללא גלוטן

סבלה ברטון עם גנאש מוקצף של תותים ושוקולד לבן, ללא גלוטן

הפעם חוגגים בניחוח לישה את פתיחת עונת התותים, וזה משתלב מעולה עם אתגר "כחומר ביד הבלוגר של מנטקה" שהכריז גם הוא על חומר הגלם החודשי – תותים.

תותים, תותים, תותים – מה לא נאמר ומה לא נכתב עליהם, פרי היער היחיד שיש לנו פה בארצנו הים תיכונית החמה והשחונה (במחשבה שנייה גם השכונה יכול להתאים פה).
כשהיינו ילדים הם היו אטרקציה אמיתית, עונתם היתה קצרה, אצלנו לפחות הם נחשבו למותרות, כשכבר קנו אותם, תמיד היו רוכשים לרגל האירוע גם גביע שמנת, שהודר מביתנו די בקביעות "כי זה לא בריא", והיינו זוללים תותים עם סוכר ושמנת. אני זוכרת  שכבר בכיתה א' התעקשתי להכין את המעדן הזה בעצמי, כי רק לי היתה הסבלנות להוסיף את הסוכר ולחכות איזה שעה עד שהתותים יגירו את מיציהם הורודים ויצבעו את השמנת "חזק".
אה, וגם היו סלסילות הרשת הירוקות מהפלסטיק שאמא שלי היתה שומרת מכל משמר ומכינה לנו מהן טנא מקושט בט"ו בשבט…

היום, התותים הפכו לחלק שגרתי מחיינו, עונתם נמשכת  לפחות חצי שנה, הם גדולים ואדומים יותר, חיי המדף שלהם התארכו, חלקם טעימים ומתוקים לא פחות מאבותיהם, הם מגודלים בעזרת הדברה ביולוגית, והם תמיד תמיד מלכי הפירות שלנו.

ועכשיו נשאלת השאלה למה לשדך את התותים כדי לתת להם את הכבוד המגיע להם וכדי להדגיש את טעמם וצבעם המשגעים?

אני בחרתי בסבלה ברטון (סבלה=חול בצרפתית), המלך של הבצקים הפריכים. הוא חמאתי ונימוח עד אין קץ, ומשמש כמצע לקרמים מפוארים במיוחד. המתכון המצורף הוא של השף כריסטוף אדם עליו כתבתי בהרחבה כאן, עם תוספת ארומטית קטנה שראיתי בסרטון ההדגמה שמופיע בתחתית הפוסט.
המתכון כמובן ללא גלוטן, בגוף המתכון שמתי גם את הגירסה הגלוטנית.

את סבלה הברטון ילווה בגאון גנאש מוקצף של תותים ושוקולד לבן. אני מאד אוהבת קרמים מסוג גנאש מוקצף, הם טעימים, מדגישים מאד את הטעם הרצוי, ולא פחות חשוב – הם יציבים מאד ומתאימים לזילופים מרשימים. ניתן להכין גם בגירסת פרווה.

להמשיך לקרוא

Riz Au Lait – מעדן אורז בחלב, מעולה!

מעדן אורז בחלב

מעדן אורז בחלב

על פי ויקיפדיה, אורז הוא צמח המשמש מאכל עיקרי עבור יותר ממחצית העולם, (טוב נו, רק סין והודו זה כבר 35%).
האורז פנים רבות לו, הוא משמש כמאכל לעניים, אך מככב גם במסעדות הפאר ברחבי הגלובוס, הוא מוגש צח ולבן כשלג, או בצבעים עזים בתבשילי קארי ובמנות מוקפצות למיניהן, אבל במרבית המקרים הוא מזוהה כפחמימה נילווית במנה העיקרית בארוחה.
לכן, הופתעתי מאד לגלות שחומר הגלם לאתגר החודשי של מנטקה – "כחומר ביד הבלוגר", הוא אורז. והרי מנטקה הוא פורטל הקונדיטוריה הישראלי…

מיד נזכרתי במנה מצויינת, וחשבתי שזו הזדמנות נפלאה לחלוק איתכם מתכון שלמדתי להכין אצל אחד מגדולי הדור של הקונדיטורים, כריסטוף אדם. אדם העביר סדנה בבית הספר בישולים לפני כשנה וחצי, ונפלה בחלקי זכות גדולה להשתתף בה.
אחת המנות שהוכנו בסדנה, נחבאה קצת אל הכלים נוכח עוגות הראווה והאקלרים המפתים שנוצרו שם, נקראת Riz Au Lait, ובעברית אורז בחלב. ולא, אל תתנו לשם להטעות אתכם, המנה רחוקה שנות אור בטעמה ובמרקמה מדייסות האורז (שלא לומר דייסות החנק שנתקעו בגרון וסירבו להחליק מטה) של הסבתות הפולניות שלנו.
מדובר במעין ריזוטו מתוק ומעודן שמאזן בתוכו טעמי וניל ושמנת, מעוטר בנקודות של קרמל חמאה במליחות עדינה – בקיצור מעדן צרפתי אלגנטי, טעים עם מנעד טעמים ומרקמים שפשוט משמח את החך. אוכל מנחם עם שיק צרפתי.

את המתכון שיניתי ממש בקטנה, על מנת להתאים אותו לבישול הביתי, והתוצאה פשוט מופלאה. להמשיך לקרוא