קפצה עליי רוח שתות – טארט בזיליתות

טארט בזיליתות בגירסה המינימליסטית

טארט בזיליתות בגירסה המינימליסטית

בזיליקום ותות – זיווג משמיים.
נכון, זה לא הדבר הראשון שקופץ לראש כשחושבים על תותים, וזה קורה בעיקר בסלטים, מקסימום בסלטי פירות, אבל, כשבפרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״ הכריזו על עשבי תיבול, כחומר הגלם החודשי,
והתחלתי לחשוב מה לעזאזל אפשר לעשות עם עשבי תיבול, שיהיה ״מחוץ״ לקופסא ומגניב, נזכרתי בזיווג הזה.
דבר ראשון שעלה לי בראש הוא כמובן, כמה מתבקש – בנענע, אבל השילוב בחיים עצמם ממש לא מסתדר לי….בננה ונענע? לא מתאים, ירד מהפרק.
במהלך החשיבה עלו לי עוד כמה שילובים מגניבים (שאולי אכין מהם דברים מעניינים בעתיד), ואז הוא פשוט הגיע, והתיישב שם במח, מפציר ומפציר, מסרב לעזוב…הבזיליתות.

אוקיי, שם – יש, מרכיבים עיקריים – יש. ועכשיו נשאלת השאלה מה מכינים?

עוד קצת מחשבה, והגעתי למסקנה שזה הזמן לבדוק את התשובה לשאלה ישנה – האם אפשר להכין טארט לימון עם פירות אחרים שאינם פרי הדר.
התשובה היא – ברור שאפשר, והדרך לפתרון תוצג לפניכם בעוד רגע.
את ההשראה להכנת הטארט קיבלתי מטארט הליים-בזיליקום של ז׳אק ג׳נה אותו טעמתי בפריז בקיץ האחרון. בהכנת קרם התותים התבססתי על המתכון של ג׳נה אותו פירסמתי פה בעבר, תוך החלפת הליים בתותים ושינויים קלים נוספים.

ועוד הערה חשובה לפני שמתחילים – לאחרונה אירגנתי לי פינת עבודה מחוץ למטבח, בה אני יכולה לעבוד עם קמח רגיל, ללא חשש. אני מרגישה שחזרתי לחיים אחרי התנזרות של בערך 3 שנים מעבודה עם קמח.
היכן שיתאפשר, אמשיך לתת גירסאות (בדוקות כמובן) ללא גלוטן.

טארט בזיליתות - בגירסה אישית

טארט בזיליתות – בגירסה אישית

יאללה, אפשר לגשת לעבודה:

להמשיך לקרוא

הקישוט שמטריף ילדים – כדורי תחרת שוקולד ממולאים

כדורי תחרה משוקולד במילוי סוכריות עדשים

כדורי תחרה משוקולד במילוי סוכריות עדשים

״שוקולד״ לבן, זה חומר הגלם איתו נאלצתי להתמודד החודש באתגר של פרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״.
שוקולד לבן הוא בעצם בכלל לא שוקולד, כי הוא אינו מכיל מוצקי קקאו כמתחייב בהגדרה של שוקולד. לזכותו ייאמר שהוא מכיל חמאת קקאו, ועל כן בכל זאת הוא מתהדר בשם ״שוקולד״.

חייבת להודות שאני ממש לא אוהבת שוקולד לבן, למרות שבשוק ישנו שוקולד לבן איכותי מאד המכיל מעל 30% חמאת קקאו (אני מכירה את המותגים של IRCA המיובא על ידי ענבי ציון, קקאו בארי המיובא על ידי מר קייק, לובקה המיובא על ידי אלמנדוס, שוקולד וייס המיובא על ידי ריסטרטו וכמובן ולרונה המיובא על ידי יקב תשבי,  והם מעולים לחובבי הז׳אנר).
מה שאני כן מעריכה ואוהבת בשוקולד לבן זה את העובדה שהוא משמש מייצב מעולה, ואפשר לשדך אותו לטעם דומיננטי ולקבל מירקם מעולה (כמו שאני עושה בגנאש הקפה המוקצף שלי), ואת העובדה שהוא נמס בפה, או ליתר דיוק בטמפ׳ הגוף, תכונה שהוא מקבל מחמאת הקקאו.

לאור כל מה שכתבתי עד כה, החלטתי להשתמש בשוקולד הלבן כ״חומר בניין״ לבניית הקישוטים שלי, לדעתי זה הייעוד המתאים לו ביותר.
החלטתי להכין קישוטים מדליקים, כאלה שילדים משתגעים מהם בכל הזדמנות.
אני לא חובבת גדולה של צבעי מאכל, אבל במקרה הזה זה לגמרי מתבקש.
בקישוט המהמם הזה נתקלתי לראשונה בפינטרסט. התחקיתי אחר המקורות שלו והגעתי לערוץ יוטיוב מדהים בשם My Cupcake Addiction. מאותו הרגע גם אני מכורה – לערוץ עצמו.
לא תאמינו עד כמה פשוט להכין את כדורי התחרה האלו, ועד כמה התוצאה מרשימה.
אגב, למי שנמנע משימוש בצבעי מאכל, ניתן בהחלט להכין כדורים בצבעים טבעיים של שוקולד מריר, חלב ולבן. הם לא פחות מרשימים.
הערה אחרונה – בפרוייקט הספציפי הזה הייתי מוגבלת לפרווה, בגלל רגישות לחלב של אחד הילדים. לא הצלחתי למצוא שוקולד לבן שהוא גם פרווה וגם ללא גלוטן. לכן השתמשתי בשני סוגי חומרי גלם ויצרתי כמה גירסאות, בכדי לענות על הצרכים והמגבלות התזונתיות של כולם.
לבן פרווה של כרמית שעלול להכיל גלוטן ושוקולד צ׳יפס של אופנהיימר, שזה בעצם לא שוקולד, אבל הוא פרווה וללא גלוטן.
למרבית ההפתעה, העבודה עם הצימקאו היתה יותר קלה ומדוייקת.
מותגי השוקולד הלבן האלו אינם מכילים גלוטן למיטב ידיעתי – קקאו בארי, לובקה, IRCA ושוקולד וייס. ולרונה עלול להכיל. בכל מקרה ממליצה למי שחשוב לו הנקיון מגלוטן לבדוק בעצמו מול היבואנים את נכונות המידע.

אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

קרוקומבוש וניל וקפה – אולטרה טעים, אולטרה יפה

הקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן

הקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן

טוב, אז פסח חלף עבר לו ואפילו הררי הסוכר והמופלטות של המימונה כבר מאחורינו.
לא שאצלנו זה כ״כ משנה, אצלנו ״פסח״ כל השנה, לפחות מבחינת המאפים. ולכן, כשמגיע ״פסח״ האמיתי זה הזמן להפגיז בקינוחים שווים ולהראות לכולם מה למדתי במשך השנה, ואיך מצאתי גירסה ״כשרה לצליאק״ לכל הדברים המדהימים אליהם נחשפתי.

החודש בחרו במנטקה בקרמל כחומר הגלם לאתגר.
היו לי תכניות לפרסם קינוח קרמלי מהמם ומפואר, אך בגלל ענייני זכויות יוצרים נאלצתי לוותר.
ויתרתי על הקינוח, אבל לא ויתרתי ה״מהמם ומפואר״, אלא החלטתי לאתגר את עצמי עוד יותר ולכוון יותר גבוה, הרבה יותר גבוה.
החלטתי לכבוש עוד פסגה בפנתאון הקינוחים הקלאסיים המאתגרים במיוחד, תכננתי ותזמנתי באופן כזה שאוכל להגיש את הקינוח המרשים לשולחן הסדר, ולתפוס שתי ציפורים באבן אחת…
הכנתי קרוקומבוש וניל וקפה – גם טעים וגם יפה.

לדעתי מדובר בקרוקומבוש העברי הראשון ללא גלוטן, אבל אם מישהו חולק עליי, אשמח לשמוע ולתקן.

אל הקרוקומבוש התוודאתי לראשונה בעונה הראשונה של מאסטר שף. רביבה אפל, המלכה האם של הקונדיטוריה הצרפתית בארצנו, אתגרה את המתמודדים ביצירה קולינארית שהשאירה אותי פעורת פה ושמוטת לסת.
מדובר במגדל פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר, טבולות בקרמל ומעוטרות, המודבקות זו לזו בקרמל, תוך שימוש בחרוט נירוסטה שהפרידה ממנו בסוף התהליך נראית כמעט בלתי אפשרית. ואם זה לא מספיק מהמם ומפואר, ההר עצמו מקושט בעיטורי סוכר מקורמל.

בסך הכל לא מדובר בשום מתכון חדש, כל המתכונים ששימשו אותי להכנת הקרוקומבוש (למעט הקרמל, ״מלך״ האתגר), כבר פורסמו פה בעבר בשילובים כאלה ואחרים.
החידוש בפוסט הזה הוא לא במתכונים, אלא בצירוף שלהם ובדרך ההרכבה. מדובר במתכון המורכב משלבים רבים והכנתו דורשת תכנון מוקדם וחשיבה על כל הפרטים, כולל הקטנים ביותר.
על הפחד מהכנת בצק רבוך ללא גלוטן, כבר התגברתי כשהכנתי את הפוסט של הפארי-ברס. להכנת הפחזניות נשתמש במתכונים הללו של כריסטוף אדם שמוכיחים את עצמם בכל פעם מחדש. אגב, הם נוסו גם בגירסה הגלוטנית עם קמח חיטה רגיל, והם מעולים.
בקרם הפטיסייר כבר השתמשתי בפוסט של פבלובת ביצת ההפתעה ובגנאש הקפה המוקצף בפוסט ״סערה בקערית קפה״, שהיה אגב, הפוסט הראשון שפירסמתי במסגרת הפרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״.

בדקתי וחקרתי המון מתכונים ברשת כדי למצוא מתכון טוב לקרמל, כזה שלא יתקשה לי בשנייה, אלא שאפשר יהיה לחמם אותו מפעם לפעם ולהשאיר אותו נוזלי לאורך כל התהליך. להזכירכם, העבודה עם הקרמל היא כפולה, ועל כן נמשכת על פני זמן לא קצר – קודם טובלים את הפחזניות עצמן בקרמל, על מנת לקבל שכבה דקיקה ומתפצפת בפה של קרמל, וגם על מנת לקשט אותן, ובשלב השני טובלים את צידי הפחזניות בקרמל על מנת להדביק אותן זו לזו וליצור את המגדל. בסופו של דבר הכנתי קרמל שמורכב גם מגלוקוז וממים, שהוכיח את עצמו ועמד במשימה בכבוד.

בגלל מורכבות התהליך, אפרט קודם את כל תהליכי ההכנה, מבלי להכנס למתכונים עצמם, ובהמשך אפרט כל מתכון בנפרד.

ולפני שמתחילים בעבודה, ממליצה מאד לקרוא את פיסקת ״אחרית דבר״ שמגלה מה עלה בגורלו של הקרוקומבוש בסופו של דבר…

להמשיך לקרוא

נקניק שוקולד של פעם עם טוויסט מפתיע בטעם

נקניק שוקולד ובייגלה

נקניק שוקולד ובייגלה

זוכרים את החטיף/עוגה/קינוח האולטימטיבי שכיכב בכל בית בסבנטיז, הלוא הוא נקניק השוקולד?
כל זה קרה בימים שחוץ מ״טעמי״, ״טוויסט״ ו״שוקולד פרה״ לא היו פה שום חטיפי שוקולד שווים. אלו היו ימים של טרום המצאת ה״פסק זמן״, ״כיף כיף״ וה״קליק״, שלא לדבר על החטיפים השווים מחו״ל, שרק בני מזל מעטים זכו להכיר בניכר – ״טיק טק״, ״טוויקס״, ״מארס״ ״ריס״ ״באונטי״ ודומיהם, שהתחילו להגיע לארץ לאט לאט ובטיפטופים החל מסוף שנות השמונים.
ובכן, אך טבעי היה באותם ימים, להכין בבית חטיף שוקולד מנחם ושווה, כזה שלא דורש הכנה מסובכת, אחד שמרשים וקוטף מחמאות בזמן ההגשה.
אני מניחה שאלה היו הסיבות לפופולריות הרבה לה זכה ״נקניק״ השוקולד בשנות השבעים.

בינתיים, זרמו פה נהרות של שוקולד. האפייה הביתית עברה מהפך. כל חובב אפייה משתמש בטכניקות ובחומרי גלם שלא מביישים קונדיטוריות עילית.
עם זאת, תמיד קיימים הגעגועים לקינוחים הפשוטים והמנחמים של הילדות. לאחרונה אני מרגישה שיש טרנד חזק של רטרו ושל יצירת גירסאות עדכניות לקינוחים ועוגות נוסטלגיים.

החודש, בפרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״, לכבוד האחד באפריל (יום פרסום הפוסט), הלכו על חומר גלם ״היתולי״ – חטיפים מלוחים, עליהם הבלוגרים צריכים לבסס את המתכונים שלהם.
מכיוון שבסביבתי הקרובה אוהבים מאד לנשנש בייגלה עם קוביות שוקולד (כן, כן, חופן בייגלה עם קוביית שוקולד), החלטתי לשלב את השניים ולהכין מתכון רטרו עם טוויסט משלי.

חיפשתי ברשת מתכונים, וגיליתי שהעקרון מאד פשוט – שוקולד בכמות כפולה מכמות החמאה, ובכמות זהה לכמות הכוללת של הביסקוויטים והצ׳ופרים הנוספים ששמים בנקניק.

המתכון מאד מאד פשוט, אין צורך במיקסר או באפייה, והתוצאה מרשימה ומשמחת.
מתקבלים כשני גלילים שמנמנים או שניים וחצי גלילים דקים.
כמובן שיש גירסה ללא גלוטן, גם היא פשוטה וקלה ומבוססת על מצרכים הזמינים בכל חנות כמעט.

אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

I Brest my Case – פריז ברסט קלאסי במילוי פטיסייר פרלינה

פריז ברסט במילוי קרם פטיסייר פרלינה

פריז ברסט במילוי קרם פטיסייר פרלינה

 

איך אני אוהבת צירופי מקרים – ואיזה צירוף מקרים מיוחד ונדיר נפל בחלקנו הפעם – ביום הנוטלה הבינלאומי, היום לכבודו מתפרסם אתגר אגוזי הלוז/נוטלה/נוגט/פרלינה של מנטקה, הוא גם היום בו נפתחת התערוכה (שלא לומר ה-תערוכה) השווה ביותר בכל העולם כולו לקונדיטוריה, הרי היא תערוכת Europain הנערכת פעם בשנתיים בפריז, ולה אקדיש ככל הנראה פוסט נפרד מתישהו בעתיד.

זכורה לי היטב הדרך בה עברתי משוקולד רוזמרי בילדותי המוקדמת, ועד לפריז ברסט שאת סודותיו אגלה לכם כאן.
תחילה כאמור, כילדה במדינת ישראל של שנות ה- 70 המוקדמות, שוקולד רוזמרי היה אחת מפסגות הקולינריה אליהן שאפתי (למרות שאני תמיד העדפתי ריבוע של ספלנדיד מריר, שכבר היה מצוי על המדפים, אבל רק התצורה של בונבוניירה ולכן היה שמור לאירועים מיוחדים בלבד). גם ברוזמרי לא הרבו לפנק אותי, אבל כשכבר זכיתי, יכולתי להתענג במשך דקות ארוכות על כל קובייה, מפתחת טכניקות "לשמור את המילוי לסוף".
בשנות השבעים המאוחרות, במהלך שהייה בחו"ל השתנו חיי ללא הכר – גיליתי את הנוטלה (לא להאמין, אבל אי אפשר היה להשיג נוטלה בארץ אז). מאותו הרגע, כל נסיעה של הוריי או קרובי משפחה לחו"ל, גררה אחריה בקשות ותחינות – שיביאו לי צנצנת נוטלה. זה כבר היה שדרוג רציני לעומת הרוזמרי – לא צריך שום טכניקה, פשוט לאכול בכפית, לאט לאט, ולהתענג על הטעם האגוזי הממכר.
קופצים שניים וחצי עשורים קדימה, לתחילת שנות האלפיים – אני בקורס קונדיטוריה לחובבים בניו-יורק, ושם אני מגלה את תמצית האושר – מחית נוגט/ג'נדוייה/פרלינה שהיא, היא המקור לטעם האלוהי הזה. מדובר במחית המבוססת על אגוזי לוז קלויים הנטחנים עם סוכר במטחנות רבות עוצמה.
בין היתר למדנו להכין מאפה שנקרא פריז ברסט, ובצרפתית פרי-ברס (כי לא מבטאים את האות האחרונה). המאפה הוא בעצם בצק רבוך של פחזניות המזולף בצורת טבעת, אותו ממלאים בקרם פטיסייר בטעם נוגט (או פרלינה, שמות שונים לטעם זהה).
המאפה הומצא בשנת 1891 לכבוד תחרות אופניים הנערכת עד עצם היום הזה בין העיר פריז, לעיר ברסט ובחזרה, והוא נחשב לאחד המאפים הפופולריים ביותר בצרפת. ככל מאפה צרפתי קלאסי, גם לו הומצאו אינספור גירסאות.

מאז שנכנסתי לעולם ה"ללא גלוטן" הבטחתי לעצמי שאנסה ואצליח להכין גירסה מדהימה של בצק רבוך ללא גלוטן. בכל פעם הפחד שיתק אותי ודחיתי את הנסיונות.
משנודע לי על אתגר הנוטלה/נוגט/אגוזי לוז, הבנתי שזהו, אין מנוס, חייבת להסתכל לפחד בעיניים ולכבוש את היעד הנחשק – בצק רבוך מושלם ללא גלוטן.

גם הפעם קמח תמי הכתום הוכיח את עצמו והפיק תוצאה מושלמת בהמרה 1:1 של 2 מתכוני הבצק.

המתכונים לבצק הרבוך ולשטרויזל הינם מתכונים של כריסטוף אדם. לדבריו זה המתכון בו הוא משתמש בחנויות האקלרים שלו – "האקלרים של הגאון". למי שטרם הכיר, כריסטוף אדם הפך את האקלייר, גם הוא מבצק רבוך, לכוכב עולה בצרפת, והעיף אותו לפסגות חדשות.
המתכון לקרם הפטיסייר הינו של רביבה אפל.
וה"הפתעה" של אגוזי הלוז הקלויים המעורבבים עם מחית נוגט – זה רעיון שלי, המבוסס על המון מתכוני פחזניות/אקלרים/פרי ברסים שראיתי, והבנתי שצריך להוסיף עוד מרקמים וטעמים!

מדובר במתכון המצריך דיוק ומעט נסיון בעבודה עם שקית זילוף, אבל אל חשש, מי שעוקב במדוייק אחרי ההוראות, מצליח.
אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

טעים לאללה – קרם ברולה צאי מסאלה

קרם ברולה צ'אי מסאלה, שלב ה"ביקוע"

קרם ברולה צ'אי מסאלה, שלב ה"ביקוע"

 

את ההשראה לפוסט הזה קיבלתי בסופר מול מקרר החלב. הבחנתי בקופסאות חדשות שסקרנו אותי – משקה חורף צ'אי מסאלה של יטבתה. היה לי ברור שאני חייבת לטעום את הדבר הזה ואם הוא טעים לעשות איתו משהו.

אתחיל בווידוי – אני ממש לא טיפוס של תה, לעיתים ממש נדירות תתפסו אותי עם כוס של חליטת צמחים מהגינה ביד, אבל זה באמת נדיר. אני טיפוס של קפה, חזק וטוב.
ה"תה" היחיד שמסקרן אותי ואותו אני מוכנה לשתות הוא הצ'אי מסאלה ההודי, אבל זה האמיתי, שנרקח מתבלינים אמיתיים. לא השקיות המוכנות. בעצם, בשום פנים ואופן לא השקיות המוכנות…

כשהגיע הבשורה שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הוא תה, והתחלתי לחשוב מה עושים, נזכרתי בקרטוני הצ'אי מהמקרר בסופר, זו היתה התחלה טובה…
בהמשך, השתתפתי בסדנה בפיינקוק (בית של חדשנות קולינרית). על הסדנה אכתוב פוסט נפרד, אבל בסוף הסדנה כבר ידעתי מה אכין – קרם ברולה צ'אי מסאלה עם אבקת הקסם שפותחה ע"י השף יניב גור אריה ומשווקת ע"י פיינקוק, ונקראת קרם ג'ל. האבקה חוסכת את כאב הראש של אפיית קרם הברולה באמבטייה של מים רותחים, ואת הפחד שהמים ירטיבו את "התינוק".
מתקבל קרם ברולה במרקם נהדר, איש לא יבחין שויתרתם על שלב האפייה.
לזה אני קוראת לתפוס שני חידושים קולינאריים בפוסט אחד…

צ'אי מסאלה - הישר ממקרר החלב בסופר

צ'אי מסאלה – הישר ממקרר החלב בסופר

לאלו מביניכם שלא השיגו את האבקה של פיינקוק, צירפתי גם מתכון קלאסי של קרם ברולה אפוי.

ואחרון, לאלו מכם שבאופן טבעי מעדיפים קפה – ניתן להחליף את כל תיבול הצ'אי בכף גדושה של נס קפה חזק וטוב או שוט אספרסו ישירות לשמנת – מתקבל קרם ברולה קפה מעולה.
אם אתם טיפוסים ממש שמרנים ולא יכולים לוותר על קרם ברולה הוניל הקלאסי – לכו על זה. החליפו את התיבול בתוכן של מקל וניל איכותי לתוך השמנת.

ובסוף, חייבת משפט אחד ללא גלוטן – עפ"י דבריו של יאיר פיינברג, הבעלים של פיינקוק, אבקת הקרם ג'ל אינה מכילה גלוטן ומיוצרת בסביבה נקייה מגלוטן. הם לא מבצעים בדיקות מעבדה ולכן לא מתחייבים, ולא כתוב על המוצר מפורשות "ללא גלוטן".
במידה ותיהיה דרישה של לקוח ספציפי לכיתוב "ללא גלוטן" על האריזה, יש אפשרות לחייב את הלקוח בעלות הבדיקות, ולייצר עבורו אצווה מיוחדת ובדוקה.

מתחילים…

להמשיך לקרוא

זה כן אישי – טארט טאטין אגסים בניחוח וניל ואניס

 

טארט טאטין אגסים על פי גורדון רמזי

טארט טאטין אגסים על פי גורדון רמזי

את הפוסט הזה בחרתי להתחיל בקצת היסטוריה…אמנם לא רחוקה כמו שנדמה לנו, אבל בכל זאת היסטוריה. האייפד הראשון של אפל יצא לשוק לפני חמש וחצי שנים בלבד, למרות שנראה לי כאילו היה כאן עשרות שנים. ההתלהבות היתה היסטרית, וכשבעלי חזר עם אחד כזה מחו"ל, לא ידענו את נפשנו מרב אושר. הרגשנו בשפיץ של פסגת הטכנולוגיה.
למי שלא זוכר, בתקופה ההיא, תקופת הפרה-אנדרואיד, עוד היו קונים אפליקציות בכסף מלא. עבור קצת פחות מחמישה דולרים (4.99 ליתר דיוק), בעלי פינק אותי באפליקצייה של אחד השפים האהובים עליי, גורדון רמזי.
למתכון הזה נחשפתי דרך אותה האפליקציה.
כל המתכונים באפליקצייה נראו מופלאים בעייני – הצילומים מרהיבים, רשימת מצרכים שמומרת בנגיעת אצבע לרשימת קניות למכולת, קל, פשוט ויפה, הכל אלגנטי ונראה טעים להפליא. ומבין  כל המתכונים המשובחים, המתכון הזה לטארט טאטין אגסים אישי, צד את עיני ושבה את ליבי.
היום כמובן ניתן לראות אותו בקלות ביוטיוב, וגם צירפתי לכם לינק בסוף הפוסט, אבל בשבילי הוא תמיד יישאר המתכון היחיד והמיוחד שלי מהאפליקציה של גורדון רמזי, על האייפד (שבאופן מפתיע עובד עד עצם היום הזה).
לא תאמינו עד כמה פשוט להכין את הפלא הזה, גם בגירסה ללא גלוטן.
ולמה החלטתי לפרסם את המתכון דווקא עכשיו? כי החודש חוגגים בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה את בוא הסתיו עם אגסים.

תגיות: טעים! מרשים! מהמם ביופיו! גאוני! פשוט וקל להכנה!

להמשיך לקרוא