מהר מהר לפני שייגמר – מרמלדת גויאבה בשני צבעים

Pate de Fruit גויאבה

Pate de Fruit גויאבה

על אהבתי הגדולה לגויאבות הכרזתי כאן, בפוסט הראשון שפירסמתי בבלוג שלי, ניחוח לישה.
מדי שנה עם בוא חגי תשרי, אני מתחילה לחפש את הגויאבות הוורודות האהובות עליי במיוחד, והקשות יותר להשגה.
בתחילה, הגיע לידי משלוח של גויאבות צהובות וסטנדרטיות, שמחתי בחלקי והחלטתי שבניגוד לשנים קודמות בהן הכנתי מהן מליות לעוגות, השנה אשמר אותן בצורה מגניבה/מתוחכמת/מיוחדת ושווה הרבה יותר – אכין מרמלדות, או בשפה קונדיטורית תיקנית – Pate de Fruit.
בהמשך התמזל מזלי והלשינו לי על מכרה שיש לה עץ גויאבות ורודות בחצר. כמובן שסנג'רתי את העזר כנגדי שיביא לי אותם. הוא הרגיש שמזלו פחות האיר לו פנים, כי הוא ממש, אבל ממש לא סובל ריח של גויאבות.
אבל, כמו בדרמות הכי טובות – האהבה ניצחה והמשלוח הגיע אלי כלאחר כבוד.
המתכון, כמובן ללא גלוטן במקור. לצליאקים מאד מומלץ לוודא שהפיקטין נארז וטופל בסביבה נקייה מגלוטן, כדי להמנע מזיהום משני. סירופ התירס של קארו, ללא גלוטן עפ"י בדיקה שערכתי באתר היצרן. על מלח הלימון מתוצרת פרג מצויין מפורשות "ללא גלוטן" על האריזה.

התגובות הנלהבות שקיבלתי לאחר פרסום התמונות בפייס, והתגובות ה- עוד יותר נלהבות שקיבלתי ממי שטעם, לא הותירו לי ברירה, אלא להעלות פוסט עם המתכון המדוייק.
אמנם כבר העליתי כאן מתכון למרמלדת תות עץ בעבר, אך מכיוון שלא כולם קראו אותו, ומיכיוון שיש שינויים מסויימים, אפרסם בפוסט זה מתכון מדוייק וייעודי לגויאבה.
ברשותכם, אעשה "קופי ופייסט" לחלקים הזהים במתכון.
המתכון המקורי המקורי מתוך הספר כישופי סוכר והסדנה של רונית צין קרסנטי, עם שינויים מזעריים שלי.

להמשיך לקרוא

חד גדיא בערב שמחת תורה

אני שמחה ונרגשת לכתוב את הפוסט הראשון בבלוג האוכל החדש שלי.
בלוג, שכמו דברים אחרים במטבחי, קודח במוחי מזה זמן, מתבשל, מתעצב, מקבל פינסים אחרונים של צורה וטעם, ויוצא לאויר העולם…

הפעם אתחיל במתכון ששורשיו נטועים עמוק עמוק בדרום אמריקה, אך הוא בעל ניחוח ישראלי מובהק, הצרוב בזכרונות הילדות של כולנו. מי אינו זוכר את עץ הגויאבה השכונתי שתמיד בהתקרב חגי תשרי הצית את הויכוח הלוהט בין המכורים לגויאבה, לאלה שאינם יכולים לסבול את טעמה (וזה עוד לפני שהזכרנו את הריח).

ובכן, אני מהמכורים הקשים. מאלה שמוכנים להעתיק את מקום מגוריהם אל מתחת לעץ גויאבה למשך העונה כולה. בן זוגי, שיחיה, הוא מהצד השני של הסקאלה, לא יכול לסבול אפילו בדל ריח של גויאבה.

ולמה חד גדיא בערב שמחת תורה אתם שואלים?
כי קיבלתי משלוח גויאבות ממישהו, ששנורר אותן ממישהו, שקיבל אותן ממישהי שיש לה עץ גויאבות בחצר…

אל המאפה התוודעתי לראשונה בארה"ב, שם יוצאי עדת קובה קוראים לו Guava pastry. מאפה בצק עלים פריך עם מילוי של מחית גויאבה ורודה נטו, או מחית גויאבה וגבינה שמנת. בקיצור בורקס גויאבה.

כל המתכונים שעלו ברשת באותה תקופה, הפנו את הקורא לקנות קופסת שימורים של מלית גויאבות הנקראת guava paste, מעין שילוב של רסק/ג'לי ורוד ומתוק להחריד. לא הצלחתי למצוא ברחבי הרשת מתכון ראוי להכנת המלית.

ניסיתי וניסיתי והגעתי לתוצאה מוצלחת מאד שהולכת איתי כבר למעלה מעשר שנים. נדיר שאני מוצאת גויאבות ורודות, בדרך כלל אני נאלצת להשתמש בגויאבות לבנות והמחית מקבלת גוון חום ובלתי אטרקטיבי בעליל, אבל בכל זאת טעים.

השנה חיכתה לי הפתעה במשלוח שקיבלתי מההיא שנתנה להוא וכו'. היו שם שתי גויאבות שנראו מצ'וקמקות למדי, קילוף פס אחד מקליפתם גילה שהן אוצר בלום – גויאבות ורודות שתרמו את הצבע הנפלא שלהן למלית כולה.

h1