חצ׳אפורי משפחתי מפתיע

מאפה חצ׳אפורי משפחתי מפתיע

חצ׳אפורי משפחתי מפתיע

חצ׳אפורי משפחתי. צילום וסטיילינג: רועי קאשי

הפעם נפליג למחוזות רחוקים עם מאפה חצ׳אפורי משפחתי מפתיע.

נתחיל בווידוי – אני חולה על מאפים גרוזיניים (בסדר, בסדר, גיאורגיים, בהתחשב בשינויים הגיאו-פוליטיים).
בירושלים אני על תקן תיירת, ומגיעה לעיתים רחוקות בלבד. לכן, בכל ביקור שלי בשוק מחנה יהודה אני חייבת להכנס לחצ׳אפוריה (עושה זאת עוד מהגלגול הקודם שלה, ממש סמוך לפתיחה, כשהיתה כוך קטנטן עם בר של 4 כסאות + 2-3 שולחנות).
לא תמיד אני אוכלת במקום, לפעמים רק מצטיידת במאפים הביתה. בדיוק למקרים האלו הם המציאו שם את הפטנט הגאוני של אפייה חלקית. אופים את החצ׳אפורים למיניהם 80%, מקפיאים את המאפה בבית, וכשרוצים לאכול – מוציאים מהמקפיא היישר לתנור ואופים את 20 האחוזים הנותרים.

לאחרונה התחשק לי להכין חצ׳אפורי בבית, ואחרי בחינה של די הרבה מתכונים וסרטונים באינטרנט, הגעתי לשילוב מנצח: הבצק – לפי מתכון של לאה ספיר עם שינוי קל שלי, שימוש בשמרים טריים במקום יבשים, והמלית – אילתור שלי.
לא הצלחתי להגיע למרקם משביע רצון (תרתי משמע) של הביצה באפייה, אז החלטתי לטגן ביצת עין במחבת ולהניח אותה על המאפה…טוב, מה לעשות, לצערי אין לי שורשים גרוזיניים (בסדר, בסדר, גיאורגיים), לכן אני מרשה לעצמי לשנות קצת.

כשתכננתי את סשן הצילומים עם רועי קאשי המדהים, הבריק במוחי הרעיון לעצב את החצ׳אפורי בצורה קצת שונה – מאפה משפחתי עגול, אבל מעוצב בצורה כזו, שלא יהיה לאף אחד ספק במה מדובר.

לפני שניגשים לעבודה, חשוב לציין שיש לסנן את הגבינה הלבה ״לילה״ במקרר, ולכן כדאי לתכנן מראש את העבודה. אני מניחה שאפשר לקבל תוצאה טובה גם עם סינון קצר יותר או בלי סינון בכלל, אבל בהחלט שווה לסנן את הגבינה סינון ארוך. מתקבלת מלית במרקם מושלם.
התוצאה לפניכם…

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

חד גדיא בערב שמחת תורה

אני שמחה ונרגשת לכתוב את הפוסט הראשון בבלוג האוכל החדש שלי.
בלוג, שכמו דברים אחרים במטבחי, קודח במוחי מזה זמן, מתבשל, מתעצב, מקבל פינסים אחרונים של צורה וטעם, ויוצא לאויר העולם…

הפעם אתחיל במתכון ששורשיו נטועים עמוק עמוק בדרום אמריקה, אך הוא בעל ניחוח ישראלי מובהק, הצרוב בזכרונות הילדות של כולנו. מי אינו זוכר את עץ הגויאבה השכונתי שתמיד בהתקרב חגי תשרי הצית את הויכוח הלוהט בין המכורים לגויאבה, לאלה שאינם יכולים לסבול את טעמה (וזה עוד לפני שהזכרנו את הריח).

ובכן, אני מהמכורים הקשים. מאלה שמוכנים להעתיק את מקום מגוריהם אל מתחת לעץ גויאבה למשך העונה כולה. בן זוגי, שיחיה, הוא מהצד השני של הסקאלה, לא יכול לסבול אפילו בדל ריח של גויאבה.

ולמה חד גדיא בערב שמחת תורה אתם שואלים?
כי קיבלתי משלוח גויאבות ממישהו, ששנורר אותן ממישהו, שקיבל אותן ממישהי שיש לה עץ גויאבות בחצר…

אל המאפה התוודעתי לראשונה בארה"ב, שם יוצאי עדת קובה קוראים לו Guava pastry. מאפה בצק עלים פריך עם מילוי של מחית גויאבה ורודה נטו, או מחית גויאבה וגבינה שמנת. בקיצור בורקס גויאבה.

כל המתכונים שעלו ברשת באותה תקופה, הפנו את הקורא לקנות קופסת שימורים של מלית גויאבות הנקראת guava paste, מעין שילוב של רסק/ג'לי ורוד ומתוק להחריד. לא הצלחתי למצוא ברחבי הרשת מתכון ראוי להכנת המלית.

ניסיתי וניסיתי והגעתי לתוצאה מוצלחת מאד שהולכת איתי כבר למעלה מעשר שנים. נדיר שאני מוצאת גויאבות ורודות, בדרך כלל אני נאלצת להשתמש בגויאבות לבנות והמחית מקבלת גוון חום ובלתי אטרקטיבי בעליל, אבל בכל זאת טעים.

השנה חיכתה לי הפתעה במשלוח שקיבלתי מההיא שנתנה להוא וכו'. היו שם שתי גויאבות שנראו מצ'וקמקות למדי, קילוף פס אחד מקליפתם גילה שהן אוצר בלום – גויאבות ורודות שתרמו את הצבע הנפלא שלהן למלית כולה.

h1