מנת הבראנץ׳ המפנקת

פילה הרינג מפתיע – מנת הבראנץ׳ המפנקת והאולטימטיבית

פילה הרינג – איכותי, טעים ומהמם ביופיו

הפעם נפליג אל מחוזות מפנקים עם מנת הבראנץ׳ המפנקת והאולטימטיבית, אבל לא חייבים להגיש אותה רק בבראנץ׳, אפשר להתפנק עליה בכל שעה משעות היממה.

הרבה דברים טובים קורים לבלוג ולי בחודשים האחרונים, פוסטים מרהיבים שמושכים תשומת לב ברשת, המון סדנאות עם מיטב הקונדיטורים מרחבי העולם, דף פייסבוק וחשבון אינסטגרם פעילים, ולאחרונה גם קבוצת פייסבוק חדשה…
הרגשתי שזה עניין של זמן עד שהדי העבודה האינטנסיבית שלי יגיעו אל גופים מסחריים שיהיו מעוניינים לשתף פעולה עם ניחוח לישה.
ובכן, לאחרונה זה קרה. שמחתי מאד שנציגים של חברת פוד קולקשיין, יבואנית המותג CROWN FISH פנו אלי וביקשו שאקח חלק בקמפיין סדרת הדגים המלוחים שהושקה לאחרונה.

זה המקום לגילוי נאות – הסטנדרט הגבוה של ניחוח לישה והאמינות האישית שלי חשובים לי יותר מכל קמפיין שיווקי, ולכן, אפרסם בבלוג אך ורק מוצרים באיכות הגבוהה ביותר, כאלה שאני יכולה להמליץ עליהם בלב שלם ובפה מלא (תרתי משמע).

מייד עם קבלת הפנייה, ה״גלגלים״ התחילו לעבוד. חשבתי איך אפשר להפוך דג מלוח (עם כל הכבוד, וכמובן שיש כבוד – אני חולה על דגים מלוחים בכלל והרינג בפרט) ממשהו אפור ובנאלי למשהו צבעוני, שמח, ומפתיע שישאיר את הסועדים פעורי פה.

נזכרתי במכולת של מיימון ברחוב ז׳בוטינסקי ברמת גן, בה הייתה אימי מבצעת את מרבית קניות המזון הביתה, בשנות ילדותי המוקדמות. כשאמא ממש רצתה לפנק, היא היתה קונה ״דג מלוח״.
אדון מיימון היה מפשיל את השרוול של החלוק האפור שלו, עוטף את ידו בשקית ניילון, מכניס אותה לחבית העצומה שעמדה במרכז החנות (זו שתפסה כמעט את כל החלל של החנות הקטנטנה), שולף דג שלם, מנער מעט, מפלט (אז עוד לא הכרתי את המונח מפלט, רק ראיתי שהוא מסיר את העצמות והראש),
מניח על נייר פרגמנט שהיה מונח על המאזניים (אלו עם משקולות הברזל), עוטף ורושם את המחיר על השקית בטוש שחור.

זוכרת שתמיד חיכיתי בסקרנות לראות איזה סוג של דג ישלוף מיימון מהחבית – לעיתים זה היה הדג הורוד – מטיאס, אותו היתה אמא פורסת לפרוסות והיינו אוכלים או עם חלה או עם קרקרים, ולעיתים הרינג, שזה הדג הלבן, אותו היתה אמא כובשת במרינרד (זו לא טעות, ככה היא קראה לזה) – תמיסה של מים, מלח, פרוסות בצל לבן, פלפל אנגלי ועלי דפנה. היה לנו כלי של קורנינג בצבע חום עם מכסה זכוכית, שהגיע איכשהו מארה״ב והתאים בול למשימה של כבישת ההרינג. כעבור כמה ימים הכלי היה נפתח כלאחר כבוד וכולנו חגגנו על פרוסות של דג הרינג ובצל כבושים אותם היינו מניחים על פרוסת לחם ״שחור״ (אותו גם היינו קונים בחצאים אצל מיימון) מרוח בגבינה לבנה.

ובכן, זכרונות הילדות האלה, מילאו אותי בהשראה ובמוטיבציה לשוות לפילה ההרינג, שהגיע בשלמותו, מראה וטעם שיתאימו לוויב של ניחוח לישה.
מאז ימיו של אדון מיימון לא נתקלתי בפילה של דג מלוח במימדים שכאלה.
למרות שאני חובבת גדולה של מנות אישיות, התחשק לי הפעם להשאיר את הדג בשלמותו, שלא לומר במלוא הדרו ממש. פילה דג שלם אי אפשר להגיש על קרקר קטן, אז החלטתי לשדרג את הקרקר למאפה מעוצב של בצק עלים. היה לי חשוב להקפיץ את המנה הן מבחינת הטעם, והן מבחינת הצורה ולכן הוספתי שמנת חמוצה, חזרת, סלק בתחמיץ ובצל ירוק – כולם מתחברים לידי מנה מושלמת.

אין פה ממש מתכון, יותר הוראות הכנה והרכבה. הכל ממש פשוט. קחו בחשבון שיש תהליכים שלוקחים זמן כגון הפשרת הבצק וסינון השמנת, לכן כדאי להתחיל בהכנות יום מראש.
כמובן שלא חייבים להגיע לרמת קישוט והידור שכזו, אפשר לקשט ולעצב כיד הדמיון הטובה עליכם, או פשוט להגיש את כל המרכיבים ליד הדג, זה עדיין יהיה טעים. מאד טעים…

אפשר לעצב גם כך

בואו ניגש לעבודה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עלי תאנה – מאפה בצק עלים, גבינות עיזים ותאנים

מאפה תאנים וגבינות עיזים

לסבתי היתה חצר, ועץ אחד מופלא בה, זהו עץ של תאנים, וזה היה סבבה!

הגינה של סבתי ז״ל, היתה כנראה ההשראה והמקור לגן העדן התנכי. מבחינתי לפחות, זה היה גן עדן עלי אדמות. כמה אהבתי לנסוע להתארח אצל סבא וסבתא שלי בקריית עמל, ממי וסבי, כך קראנו להם.
בכל עונה, הניבה הגינה פירות מסוגים שונים, אורגניים וטעימים להפליא. באותה תקופה המושג אורגני היה ידוע למספר מצומצם ביותר של אנשים, לא היתה שום מודעות לנזקים הבריאותיים שעלולים לגרום חומרי ההדברה והדישון.
סבתי היתה אחת מאותם מעטים, שגידלה את רוב מזונה בגינה אורגנית ללא ריסוס ועם דישון טבעי – ״קומפוסט״ שאותו היה מייצר סבי מפסולת ביתית. היום זה נראה לנו מובן מאליו, וגם לי כילדה זה נראה מובן מאליו, אבל זה היה נדיר מאד. על מנת להמנע ממזיקים, היו סבי וסבתי ״מכייסים״ (מלשון כיס) את הפירות הרגישים בגינה.
הם היו מכסים בשקית נייר קשורה בחבל קטן פרי פרי, אחד אחד, בשלב מאד מוקדם של הגידול, לפני שמשך זבובים ומזיקים אחרים.
אז מה היה שם? בחורף – פירות הדר – קלמנטינות (שניתן היה לקטוף מתוך הבית עצמו, פשוט להושיט יד אל העץ ולקטוף), תפוזים ולימונים מעץ מופלא נוסף – רב עונתי. העץ הזה הניב לימונים מדהימים לאורך כל השנה, גם בחורף וגם בקיץ.
מיד אחרי פסח הגיע תורו של השסק, אחריו לפי הסדר המשמש, השזיף -מזן סנטה רוזה – סגול מבחוץ ואדום עז מבפנים, מפוצץ עסיס ובעל ארומה שכמוה לא יצא לי לפגוש בשום שזיף ״סנטה רוזה״ מחוץ לגינתה של ממי, הענבים – מזנים שונים שגדלו בשורה לכל אורכה של החצר. ממי היתה הכי גאה בענבים מזן ״סולטנינה״, ללא חרצנים. באותה תקופה, ענבים ללא חרצנים היו שיא הטכנולוגיה. והיה גם שיח פטל אדום, שאף אחד לא ידע להסביר איך הגיע לשם, שמיקם את עצמו סמוך לברז ונהנה ממים בשפע לאורך כל השנה.
ולקראת שיאו של הקיץ, איפשהו באמצע החופש הגדול הגיעו הסברסים, שממי היתה קוטפת עבורנו בחמש בבוקר, כשהקוצים רכים בגלל הטל, בעזרת המוט עם קופסת השימורים שסבי הכין לה, ואוספת את הפירות בתוך דלי מלא מים, שוב כדי לרכך את הקוצים.
ממי היתה מקלפת עבורנו את הסברס ושומרת במקרר, כך שכשהיינו קמים, חיכתה לנו ארוחת בוקר עסיסית, מתוקה וצוננת. כמובן שאכילת הסברס לוותה בוויכוח הנצחי אם מותר או אסור לאכול גם את הגרעינים…
במקביל לסברס, הגיע זמנה של גולת הכותרת של הגינה – התאנה. זה היה עץ חסון ורחב ידיים של תאנים ירוקות. אני זוכרת איך חיכיתי בקוצר רוח להבשלתן. כשסוף סוף הבשילו, הייתי מסתובבת שעות מתחת לעץ, משכללת את טכניקת הקטיף, כך שלא אצרב מהחלב הלבן שביצבץ מקצה התאנה מיד עם ניתוקה מהעץ.
אחרי שנפטרתי בזהירות מהחלק עם החלב וזרקתי אותו לקומפוסט, הייתי בוצעת את התאנה לשניים בסקרנות – האם היא אדומה מספיק, מנסה לשער בנפשי את מידת המתיקות שלה בפה. שלב אחרון – בדיקה מדוקדקת שאין תולעים. זהו השלב הקשה מכל, שהרי ידוע שפנים התאנה מזכיר צורה של תולעים בטבעו, ולכן דרושים חושים מחודדים במיוחד על מנת לקבוע אם מדובר בפרי עצמו או בפולש זר…

ולכן…כהחלטנו בקבוצת הבלוגרים "מבשלים ביחד״ בה אני חברה, על פרוייקט משותף של פרסום מתכונים שעושים כבוד לפירות הקיץ, לא היה לי ספק שאכין משהו עם תאנים. אמנם זו ממש ממש תחילת העונה, אבל לא ויתרתי ונסעתי לכל מקום אפשרי כדי להשיג תאנים. כשהפוסט יתפרסם, כבר יהיו תאנים בשפע, ותוכלו להכין את המאפה הנהדר הזה – קלתית בצק עלים פריך וחמאתי אפוי עם רוטב בשאמל, קצ׳קבל ופקורינו, ומעל מונחות להן פרוסות דקיקות של גבינה עיזים רכה וטרייה ותאנים מקורמלות….
נחמה קייצית קלילה ונהדרת…

ללא גלוטן
ניתן להכין את המאפה מבצק עלים ללא גלוטן של חברת גרין לייט. מכיוון שמדובר בבצק שחתוך לריבועים קטנים יחסית, מומלץ להכין מנות אישיות של המאפה.

אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

מאפה בגזר

מאפה בגזר – מאפה ״כתומים״ וגבינות

או מעשה באיך ניסיתי להיות לעזר לשוק הקורס של מגדלי הגזר…
נוסעת לי לתומי השבוע ברכב ושומעת את אחת מתוכניות האקטואליה ברדיו. מסתבר שיש עודפים עצומים של גזר שיועד לשוק הרוסי, אבל מסיבות כאלה ואחרות, לא הגיע ליעדו בסופו של דבר, והמגדלים ״נתקעו״ עם כמויות עצומות של סחורה.
מה עושים – כמו תמיד – מגייסים את צבא העם שיצרוך יותר גזר. מסתבר שזה גימיק נחמד אבל לא מספיק…
החלטתי לתרום את תרומתי הצנועה לכלכלה ולהכין מאפה רלוונטי, שיש בו המון גזר.
להפתעתי, בבואי לרכוש את הסחורה, לא נתקלתי במחירי היצף, הירקן שמע ממני על ״משבר הגזר״ לראשונה, והמחיר – כבימים ימימה.
אבל…תכניות לא משנים כל כך מהר, וגם היו גזרים סגולים ולבנים להשלמת החגיגה (כידוע, בכל מקום שאפשר לחגוג עם ״צבע מן הטבע״, אני עושה זאת בשמחה), ועוד גם אחד – שבועות בפתח והמאפה הזה סופר מהודר ומתאים לשולחן ולרוח החג, אז הלכתי על זה בכל הכח!

מדובר בקלתית בצק, במקרה הזה בצק עלים מזוייף, שיכולים להכין גם בגירסה ללא גלוטן, אבל כל קלתית בצק שאתם אוהבים יכולה להתאים – בצק פריך, בצק עלים, או פילו.

קבלו את המקבילה האפויה למרק הכתומים האהוב – מאפה כתומים (שאת מינון הגזר בו אתם קובעים לפי מצב השוק).

להמשיך לקרוא