אמריקן פאי – פאי דובדבנים אמריקאי קלאסי

פאי דובדבנים אמריקאי קלאסי

דובדבן הוא אחד הפירות האהובים עליי, אולם לא תמיד כך היו פני הדברים.
כשהייתי ילדה, לא היו דובדבנים בארץ, לפחות לא בתצורת פרי טרי, וגם לא דובדבני אמרנה. היו דובדבנים מסוכרים, זרחניים, כאלו שהיו מקשטים בהם עוגות טורט ושמים בקצה הר הקצפת של הגלידריות האיכותיות, והיו דובדבנים משומרים בסירופ.
את שני המינים אהבתי מאד, אבל אין בינם לבין הפרי דבר וחצי דבר.
אח״כ הגיעה גלידת סנוקרסט, לדעתי זו היתה גלידת השמנת הראשונה שנמכרה בארץ במכולות ובסופרים (עד אז היו רק גלידות משומן צמחי). הגלידה היתה ארוזה בקופסאות קרטון והיו 2 אסכולות – האחת שמנסרת את הקופסה עם הגלידה ומוציאה מלבני גלידה, והשנייה שפותחת את הקופסא ומוציאה גושי גלידה בכפית.
והטעמים, הו, הטעמים…סנוקרסט חידשו והפתיעו מעבר לטעמים הסטנדרטיים – שוקו-וניל או פונץ׳ בננה. לסנוקרסט היה טעם שנקרא ״דובדבן שחור״, בו התאהבתי באופן מיידי, והדובדבנים הקפואים של הגלידה התחילו להזכיר במשהו את הדבר האמיתי.
לאט לאט התחילו להתפרסם ידיעות על ניסויים שעורכים חקלאי הגולן בגידול דובדבנים, ואם אני לא טועה, אפילו קראו לזן שניסו לגדל בהתחלה גודגדן ולא דובדבן.
ככל שחלפו השנים, הדובדבנים התחילו להופיע בשווקים, בתחילה לתקופות ממש קצרצרות ובמחירים אסטרונומיים ולאט לאט, לתקופות ארוכות יותר.
בשנים האלה גם התחילה יציאה מאסיבית של ישראלים לחו״ל, שם, בשווקי העולם הגדול, הם נחשפו לדובדבנים הטריים.
אבל זו כבר הסטוריה….בעשורים האחרונים הדובדבן הוא כבר אזרח ישראלי מן המניין, מופיע בכמויות גדולות מאד לתקופה של חודש עד שישה שבועות בשלהי מאי וביוני, וגם אנחנו יכולים להרגיש לרגע אירופה או אמריקע….

לכבוד העונה הקצרה והנהדרת הזו, הכנתי פאי דובדבנים, אמריקאי קלאסי. אני עיצבתי אותו בצורה קצת יותר טארטית מאשר פאית, אבל הטעם אותו הטעם, והעונג – אותו העונג בדיוק.
כבר שנים שאני אופה את הפאי של רוני ונציה המהממת (לדעתי מאז שהתפרסם לראשונה ב- YNET בשנת 2005) עם כמה שינויים מינוריים שלי במלית ובעיצוב.
הפאי של רוני מאופיין בבצק מעולה וגמיש, שאיננו ממותק כלל ומתאים למלית הדובדבנים המתוקה למדי. בבצק יש טוויסט אהוב עלי – כף חומץ תפוחים מהולה במים שהופכת את הבצק לגמיש ונמתח. בצק שאני ממש, אבל ממש אוהבת לעבוד איתו.

לגירסה ללא גלוטן, יש להשתמש בבצק פריך מתוק ללא גלוטן או בבצק פריך שקדים ללא גלוטן

זה הזמן לנצל את סוף עונת הדובדבנים ולהכין אמריקן פאי כהלכתו. אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

מרטין דיאז – כשקונדיטור, מורה וקומיקאי נפגשים

מרטין דיאז ואני

מרטין דיאז ואני

לאחרונה הוזמנתי על ידי בישולים – בית הספר הגבוה לקולינריה להשתתף באחד מימי כיתת האומן שהעביר מרטין דיאז.
מרטין דיאז, המשמש כיד ימינו של פיליפ ברטרנד, מנהל האקדמיה של קקאו בארי, נחשב לאחד השוקולטיירים הצעירים הבולטים בצרפת, ובעצם בעולם כולו. הוא וברטרנד הוציאו סדרה של סרטוני הדרכה מקיפים בנושאים שונים הקשורים לשוקולד, ואני עוקבת אחריהם בהנאה רבה.
חייבת להודות שגם הצפייה בסרטונים וגם מעקב אחרי דיאז במדיות החברתיות השונות, לא הכינו אותי לחוויה במפגש פנים אל פנים איתו.
כבר בדקות הראשונות של השיעור, הבנתי שמדובר בשף מזן שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי עד עכשיו.
הבחור מפוצץ אנרגיה וכריזמה ברמות אחרות. הוא פרפקציוניסט, מפעיל את צוות העוזרים ביעילות מדהימה, למרות שנראה שהיה יכול להסתדר מצויין לבד בכיתה, הוא שופע עצות פרקטיות ועיסקיות וניכר שהוא ״מרגיש את השוקולד״ ומשתמש במד החום רק כדי להדגים לתלמידים איך עושים את זה, לא כי הוא צריך אותו.
מעבר למקצוענות המדהימה והיצירתיות המופלאה, הוא מורה בכל רמ״ח איבריו. הוא מנהל דיאלוג מתמיד עם התלמידים, דואג להסתכל להם ״בלבן של העיניים״ ולוודא שאכן הבינו את הנאמר, הוא שואל המון שאלות ומתעכב על אינספור פרטים קטנים כגדולים.
הוא מסביר על תהליכים כימיים שמתרחשים בעבודה עם חומרי הגלם, על ההבדלים בתוצרים שמתקבלים משיטות עבודה ועיבוד שונות של אותו חומר גלם, הוא מלא בסיפורים ואנקדוטות הקשורים לקינוחים שהוא מכין, הוא מדגים ומראה שוב ושוב עד שהוא בטוח שכולם הבינו.
כל זה מלווה בחוש הומור נהדר, והכי מדהים בעיניי – הכל מתקיים באנגלית משובחת ורהוטה מאין כמוה, נדיר ביותר עבור שף צרפתי.
במהלך ארבע וחצי שעות, לא הפסקתי לכתוב, הרגשתי ממש שחזרתי לימי האוניברסיטה.
אין ספק שבכיתת האומן הזו, התלמידים מקבלים הרבה מעבר למתכונים ולהשראה שבגינם מגיעים לסדנאות שכאלה.
האמת, שאפילו אני, שנחשפתי לרבים וטובים בענף הזה, הופתעתי מאד.

אתן פה שתי דוגמאות (שתיים מיני רבות מאד) לדברים שלמדתי מדיאז:
הראשונה – סיפור הסטורי, כיצד הומצא הפאייטה, שברי הגליליות הפריכים הכל כך פופולריים בקונדיטורה ובשוקולטרי הצרפתיים.
אחד המעדנים האופייניים לחבל בריטני הוא ה״קרפ גאבוט״. במפעל שמייצר אותם היו המון שאריות שהיו נמכרות לחקלאים בסביבה כמזון לבעלי חיים.
לפני כחמישים שנה הגיע אחד האנשים של קקאו בארי למפעל והציע להם למכור את השאריות לקקאו בארי, שם כבר ימצאו להן שימוש, וכך היה.
כיום יש במפעל הזה פס ייצור מיוחד של פאייטה אותו מייצרים עבור קקאו בארי. זה כבר מזמן לא ״שאריות״.
השנייה – השף הסביר מדוע חייבים לטחון את כל הגנאשים עם בלנדר מוט בסוף תהליך ההכנה. הטחינה יוצרת אמולסיה בין מולקולות השומן והסוכר של השוקולד.
דיאז המליץ לתלמידים לערוך ניסוי, להכין גנאש על פי אותו המתכון פעמיים – פעם אחת עם טחינה ופעם נוספת מבלי לטחון אותו, ואז לקרר ולטעום.
לדבריו, הגנאש שלא נטחן ייטעם כמתוק יותר בפה, וזאת בגלל שמולקולות השומן לא נקשרו למולקולות הסוכר, הן יימסו וייעלמו מיד בפה ויותירו את הסוכר לבדו – מה שייצור תחושת מתיקות עזה יותר.
ה״קשירה״ של השומן לסוכר ממתנת את תחושת המתיקות בפה.
אסכם ואומר שזו אחת הסדנאות (אם לא ה-סדנה) בעלת הערך הלימודי המוסף הגבוה ביותר. ללמוד ישירות ממרטין דיאז זו חוויה שאין שנייה לה.

ולפני שעוברים לשלב פירוט המנות, אני חייבת לציין שהתמזל מזלי להכיר סוף סוף באופן אישי את הצלם המוכשר (וההורסססס), שתמונותיו חורכות את מסכי הרשתות החברתיות – אמיר מנחם.
אמיר ו״בישולים״ נתנו לי את רשותם להציג את התמונות המאלפות בפוסט הזה, ואין שמחה ממני לשבץ יצירות אומנות שכאלה בין התיאורים שלי.

להמשיך לקרוא

כשהלב מתמלא אהבה – פאבלובה מיוחדת לוולנטיינ׳ס

פאבלובה פטל - איזה צבע מהטבע

פאבלובה פטל – איזה צבע מהטבע

וולנטיינ׳ס מתקרב בצעדי ענק, הוא תיכף פה….אנחנו היהודים עם בר מזל, אנחנו חוגגים את חג האהבה פעמיים בשנה. פעם אחת בחורף עם שפע של תותים ופירות הדר, עם פונץ׳ חם ופינוקים מחממים, ובפעם השנייה בקיץ, עם כל פירות הקיץ המדהימים, סנגרייה קרה או קוקטלים המבוססים על שמפניה צוננת, על חוף הים או שפת הבריכה. לא רע.

הפעם ממש ממש התחשק לי להכין לכבוד הוולנטיינ׳ס משהו סופר – סופר צבעוני (צבע מן הטבע), סופר יפה, סופר קיטש, סופר רומנטי וכמובן סופר טעים.
מזה זמן אני מחכה להזדמנות לפרסם פה מתכון שלמדתי מאנטוניו באשור התותח. איזה קטע, אני חושבת על פרסום המתכון הזה עוד לפני שחברתי יאנינה מסטודיו פקאל׳ה הודיעה שהוא מגיע לארץ להעביר כיתת אומן בסוף מרץ.
בכל מקרה, מדובר במתכון גאוני, לא פחות, למרנג תותים. המתכון מבוסס ברובו על מחית פרי ומכיל רק כמות זעירה של אלבומין.
כשרואים את המרכיבים בקערת המיקסר, אי אפשר להאמין שייצא מזה משהו בכלל, ופתאום – קורה שם נס ומתקבל מרנג צבעוני טעים ויפהפה. כמו שאמרתי, גאוני.

אחרי מחשבות ותכנונים, החלטתי להכין פבלובה, אחד הקינוחים הפופולריים בעולם, שהומצא בשנות העשרים של המאה הקודמת לכבודה של הבלרינה הרוסייה אנה פבלובה. במקרה הספציפי הזה, השתמשתי במחית פטל קפואה שהיתה לי במקרה במקפיא, אבל זה יוצא מעולה גם עם מחית ביתית של תותים שנמצאים בשיא העונה והבשלות בימים אלו.
יצא לי להכין את המרנג מתותים טריים כבר כמה וכמה פעמים העונה.
הכנתי לבבות מרנג פטל (כולל ״הגבהות״ שמאפשרות מילוי נדיב של קרמים, ומכסים מעוטרים, אחרי הכל וולנטיינ׳ס), אותם מלאתי בקצפת וניל וגנאש מנדרינות מוקצף ועיטרתי בפלחי קלמנטינות, תותים וקליפות הדרים מסוכרות.

כמו תמיד המתכון הוא מודולרי, אפשר להכין אך ורק את המרנג, אפשר למלא אותו רק בקצפת ולוותר על גנאש המנדרינות המוקצף ואפשר לעטר באיזה פירות שרוצים. כך או כך, הרווח שלכם מובטח.
חשוב לציין שהמרנג, בגלל תכולת הפרי הגבוהה שלו, רגיש ללחות הרבה יותר ממרנג ״סטנדרטי״, ולכן יש להקפיד ולשמור אותו בקופסא אטומה, אם אפשר עם סופח לחות (אני אוספת ומבקשת מכל המשפחה שיאספו עבורי את סופחי הלחות הנמצאים בצנצנות של התרופות והויטמינים, כך אני יודעת שהם בטוחים לשימוש בסביבת מזון).
בשל הרגישות הזו, כדאי להכין מראש את כל הרכיבים ולהרכיב את הפאבלובה עצמה ממש סמוך למועד האכילה. גם אם אתם מוזמנים, קחו איתכם כל רכיב בנפרד והרכיבו את הפאבלובה לעייני המוזמנים, ובכך תקבלו אפקט נוסף של וואו.

תכנון מראש נדרש כמעט בכל הכנה של קינוח, הפעם ממליצה לכם לחשוב מראש באיזו צורה תרצו לזלף את הפאבלובה, לחפש ולהדפיס מבעוד מועד template מתאים מהאינטרנט, אותו תוכלו להניח מתחת לסילפט או לנייר האפייה ועל פיו לזלף.

ללא גלוטן

לצערי אינני יודעת היכן ניתן להשיג אלבומין שאין חשש לזיהום משני שלו. במידה ומישהו יודע על אלבומין שכזה, אשמח לדעת ולעדכן את הפוסט בהתאם. חוץ מהחשש לזיהום משני באלבומין, המתכון כולו ללא גלוטן במקור.

ממליצה לכם לפנק את האהובים שלכם במנה הזו, הם לא ישכחו אותה. אפשר לגשת לעבודה.

להמשיך לקרוא

קפצה עליי רוח שתות – טארט בזיליתות

טארט בזיליתות בגירסה המינימליסטית

טארט בזיליתות בגירסה המינימליסטית

בזיליקום ותות – זיווג משמיים.
נכון, זה לא הדבר הראשון שקופץ לראש כשחושבים על תותים, וזה קורה בעיקר בסלטים, מקסימום בסלטי פירות, אבל, כשבפרוייקט ״כחומר ביד הבלוגר״ הכריזו על עשבי תיבול, כחומר הגלם החודשי,
והתחלתי לחשוב מה לעזאזל אפשר לעשות עם עשבי תיבול, שיהיה ״מחוץ״ לקופסא ומגניב, נזכרתי בזיווג הזה.
דבר ראשון שעלה לי בראש הוא כמובן, כמה מתבקש – בנענע, אבל השילוב בחיים עצמם ממש לא מסתדר לי….בננה ונענע? לא מתאים, ירד מהפרק.
במהלך החשיבה עלו לי עוד כמה שילובים מגניבים (שאולי אכין מהם דברים מעניינים בעתיד), ואז הוא פשוט הגיע, והתיישב שם במח, מפציר ומפציר, מסרב לעזוב…הבזיליתות.

אוקיי, שם – יש, מרכיבים עיקריים – יש. ועכשיו נשאלת השאלה מה מכינים?

עוד קצת מחשבה, והגעתי למסקנה שזה הזמן לבדוק את התשובה לשאלה ישנה – האם אפשר להכין טארט לימון עם פירות אחרים שאינם פרי הדר.
התשובה היא – ברור שאפשר, והדרך לפתרון תוצג לפניכם בעוד רגע.
את ההשראה להכנת הטארט קיבלתי מטארט הליים-בזיליקום של ז׳אק ג׳נה אותו טעמתי בפריז בקיץ האחרון. בהכנת קרם התותים התבססתי על המתכון של ג׳נה אותו פירסמתי פה בעבר, תוך החלפת הליים בתותים ושינויים קלים נוספים.

ועוד הערה חשובה לפני שמתחילים – לאחרונה אירגנתי לי פינת עבודה מחוץ למטבח, בה אני יכולה לעבוד עם קמח רגיל, ללא חשש. אני מרגישה שחזרתי לחיים אחרי התנזרות של בערך 3 שנים מעבודה עם קמח.
היכן שיתאפשר, אמשיך לתת גירסאות (בדוקות כמובן) ללא גלוטן.

טארט בזיליתות - בגירסה אישית

טארט בזיליתות – בגירסה אישית

יאללה, אפשר לגשת לעבודה:

להמשיך לקרוא

ג׳והן מרטין – פעמיים כי טוב

השף ואני

השף ואני

את ביקורו הקודם של ג׳והן מרטין, לפני כחצי שנה, סיקרתי בהרחבה, בפירוט ובהשתאות אל מול עבודתו המופלאה.
לכן שמחתי עד מאד כשקיבלתי הזמנה להשתתף במסיבת עיתונאים ופרזנטציה מקוצרת לכיתת האומן השנייה שהעביר ב – ״בישולים – בית הספר הגבוה לקולינאריה״ לפני מספר שבועות.
כיאה לשף ברמתו של מרטין, הוא הגיע עם קולקציה חדשה באמתחתו. הפעם סדנת ההדגמה עסקה בעיקר במאפים כרוכים (מה שמכונה בצרפתית viennoiserie), וגם נגעה בטארטים מעשה ידיו.
כיתת האומן התקיימה סמוך להשקתו של סיפרו החדש של מרטין,
כבר בפגישתי הראשונה עם השף, שמתי לב לזיקה החזקה שלו לעולם העיצוב והגרפיקה, ואף ציינתי זאת בפוסט.
הפעם, לאחר צפייה נוספת בעבודתו ובתוצרים היוצאים תחת ידיו, הגעתי למסקנה עוד יותר נחרצת לגבי מערכת היחסים אותה הוא מנהל עם עולם הגרפיקה – ג׳והן מרטין הוא פשוט האיש שמייתר את השימוש בפוטושופ! כן, עד כדי כך.
המאפים, הטארטים, עוגות הראווה והקינוחים שלו פשוט כל כך מושלמים מבחינה ויזואלית, שכאשר מצלמים אותם, אפילו למגזינים הנחשבים בעולם, אין שום צורך לבצע בהם תיקונים או לייפות אותם באופן מלאכותי. הם מושלמים כפי שהם.
כמובן שהיופי והשלמות החיצוניים רק מעצימים את תחושת ההנאה, כי הכל טעים בצורה יוצאת דופן, והשילובים של הטעמים והמרקמים הסבו לי הנאה מרובה. מאד מרובה.
כמו התוצרים שלו, גם השף עצמו משביח עם הזמן, הוא הגיע לסדנה בתל אביב מתוקתק, חטוב וחתיך הורסססס אפילו יותר משהיה בסדנה הקודמת (ותאמינו לי שהוא היה הורססס גם אז).
ועכשיו נעבור לעיקר – מה הכין השף בסדנה. הפעם, השתדלתי להמעיט ב״דיבורים״ ולהרבות בצילומים. במקרה של מרטין התמונות מדברות בעד עצמן.

תצוגת המאפים של מרטין

תצוגת המאפים של מרטין

להמשיך לקרוא

הורה מעשיר – הכי מגניב בעיר

נשנושי כוסות מקלונים צבעוניים

נשנושי כוסות מקלונים צבעוניים

מי מאיתנו לא נקרא לדגל לפעילות הורה מעשיר בבית הספר?
אצלנו זה נוהל קבוע, בכל שנה, ואין מה לדבר על פטור. טוב, אם כבר ״נודבתי״, ברור שהפעילות תיהיה קשורה בצורה כזו או אחרת באוכל. בכל שנה אני ״ממציאה את עצמי מחדש״ – משוטטת בפינטרסט, אצל מרתה סטיוארט ובעוד אתרים מעוררי השראה, מקבלת רעיונות ועושה להם לוקאליזציה והתאמה (שלא לומר הטעמה) לחך ולתלמיד הישראלי.
השנה החלטתי לשים דגש על הפן הבריאותי יותר, וכמובן ללא גלוטן, אבל בלי לוותר על הטעם ועל ההתרגשות. בחרתי בשתי מנות מרהיבות – האחת ״נשנושי כוסות״ (על משקל קינוחי כוסות) – הילדים זילפו חומוס לכוסות דקורטיביות. החומוס לווה בירקות צבעוניים חתוכים ובשיפודי ירקות, והשנייה – קינוח בננה טבול בשוקולד בווריאציות שונות.
היתה הצלחה היסטרית. על הדרך הילדים קיבלו הרצאה על חשיבות אכילת ירקות בצבעים שונים, התנסו בזילוף דקורטיבי, למדו על המרכיבים הבריאים בשוקולד מריר ואפילו למדו על ״הכריך של אלוויס״.

מקווה שתקבלו השראה ורעיונות לפעילות הבאה שלכם.

להמשיך לקרוא

אנדראה ולנטינטי – לחשוב מחוץ לתבנית

ולנטינטי ואני

ולנטינטי ואני

לאחרונה הוזמנתי על ידי ידידי עומרי בן פרז, השף של חברת רוסולינג לסדנת הדגמה של ליין המוצרים החדש של סיליקומרט.
את ההדגמה ערך השף של סיליקומרט Andrea Valentinetti, שבנוסף לתפקידו בסיליקומארט הוא בעל מלון, קונדיטוריה ומסעדה בפדובה שבאיטליה.

ההדגמה כולה עסקה במנות קינוח המתאימות למסעדה. השף שעבד בעבר בשתי מסעדות המעוטרות ב- 3 כוכבי מישלן כל אחת, כמו גם בקונדיטוריה שנבחרה לאחת מעשר הקונדיטוריות הטובות באיטליה, שיתף את המשתתפים באסטרטגיה והפילוסופיה שלו בהמצאה ובנייה של מנות קינוח:

טעם – האלמנט החשוב ביותר במנה, השף מייחס לו משקל של 40% בהצלחת המנה

לכל אחד מהאלמנטים הבאים מייחס השף משקל של 20% בהצלחת המנה.

מירקמים ושילובים – חשוב שיהיו במנה 3-4 מירקמים שונים שהשילוב ביניהם ייצור הרמוניה בפה.

משקל – משקלה הכולל של המנה צריך להיות בסביבות 120 גר׳

דמיון ומעוף – כאשר השף חושב על מנה חדשה, הדבר הראשון שהוא עושה זה לצייר את הצלחת, אחר כך הוא בוחר את הטעמים והמרקמים שירכיבו את המנה.

כל התהליך מתחילתו ועד לקבלת מנה מוגמרת שתוגש במסעדה לוקח כ- 3 חודשים, כולל מבחני טעימה  עם נסיינים רבים שמגיעים מרקעים שונים ומגוונים.

בכל שלב בפיתוח המנה מבוצעים מבחני טעימה והשף משנה אלמנטים שונים על פי הפידבק שהוא מקבל מהנסיינים.

מעבר להכנת כל האלמנטים של המנה, יש חשיבות מכרעת לתהליך ההרכבה ולטמפרטורה הסופית בה היא מוגשת לשולחן. לשם כך מועברים כל הקינוחים המיועדים להגשה בסרוויס של הערב, כבר בשעות הצהריים מההקפאה העמוקה בשוק-פריז, למקפיא רגיל, על מנת להעלות את הטמפרטורה שלהם למינוס 5 מעלות. כל קינוח מתוזמן ומוצא מהמקפיא על פי זמן ההכנה שלו.

פרט מעניין נוסף שסיפר השף – הוא עובד אך ורק עם מיקרו גל, ולא עם בן מארי. מכיוון שיש מגבלות רגולטוריות משמעותיות על הקמת קונדיטוריות ומסעדות באיטליה, הוא התאים את כל המתכונים שלו להכנה במיקרוגל, ובכך נמנע מהצורך בשימוש באש גלויה.

מוחו של השף כל הזמן קודח וחושב על מתכונים חדשים. מתוקף תפקידו בסיליקומארט, הוא מסתובב במקומות רבים בעולם, ובכל פעם שהוא מגיע למדינה חדשה הוא בוחן את השווקים וחומרי הגלם וממציא מנות המבוססות על המבחר המקומי.

פה בארץ הוא התלהב מהתבלינים ושינה את אחד המתכונים משטרויזל קינמון במקור לשטרויזל כורכום שהיה מפתיע בטעמו ובצבעו.

השף בפעולה

השף בפעולה

להמשיך לקרוא